אהבה בנמל

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1963 >> אהבה בנמל

 

8.2.63

אהבה בנמל

שוב לא אומר: "אך שטויות" למשמע שיר אהבה על נערה המצפה בנמל ישראלי לשוב אהובה. שוב לא אצחק לשירים על בת הדייג ובת המלח ושאר בנות-ים ויורדי-ים. כי, עד כמה שהדבר נראה עד כה בלתי מתקבל על הדעת ועל הלב יש לנו כבר הווי ימי ואהבה בנמלים ולא רק וועדי פועלים וחיים של איגוד מקצועי.

מצאתי אותה במסעדת המלון באילת. חיננית, שחרחורת, עצובה ונחבאת אל הכלים. היא טיפלה בכלים כל הימים. ידיה עושות במלאכה ועיניה תלויות בחלון. 

על מה את חולמת? שאלתי וריחמתי על הצלחות ועל הכוסות של בעל הבית ועל ידיה הקטנות של שוטפת-הכלים המבטת בחלון.

בחוץ התפרקד לו ים-סוף לאה והיה משתזף לו בשמש. הוא הביט אל ההרים החובקים אותו מכל עבר בהתגרות של יפהפיה קצת מופקרת.

וההרים, ככל התיישים המטופשים, המאבדים את הראש למראה חשפנית, עמדו במהופך בתוך המים, שיכורים ולא מיין.

ובנוף חשקני כזה, איך אפשר להדיח כלים בשקט ולא להדיח את הלב היוצא לטייל בשדות-ים כסופים. איך לא להביט בחלון, איך?!

*

הוא גבוה. כל כך גבוה. והיא קטנה. כל כך קטנה... וכשאנו מטיילים ברחובות (?!) אילת, מביטים כולם איך הוא מתקפל, ככה לשנים, בדברו אלי.

וכשהוא בא אלי... לא תכירו אותי. איש לא מכיר אותי. אני יותר גבוהה, יותר יפה וכל כך גמישה. אני מרקדת אל הנמל ומחכה לו שם. וכשהאניה מגיעה אל החוף, עוד לפני שהיא מגיעה אל החוף, הוא כבר לידי, גדול וגבוה, נרכן ונושק שערי."

וכשהוא בא אליה, לפתע פורחים כל הפרחים שאף פעם לא פרחו ולא יפרחו באילת. וכולם אומרים את יפה מרים. איזה שער מבריק, איזה עיניים!...

תחילה לא יכלו לדבר. הוא היה מחייך והיא היתה מחייכת ורק ידעה שרע לה מאוד בלעדיו. אחר כך, אחר כך למדה לדבר מעט אנגלית, והוא למד לדבר מעט עברית – והוא אמר לה "הבתים בשטוקהולם יקרים. עוד שנה, עוד שנתיים – מרים..."

והשנים חלפו. שנה ועוד שנה. מדי חודשיים באה הספינה לחופי אילת. אם אלוהים טוב – שוהה המלח שלה, שבועיים. אם לא כל כך טוב, יום יומים. משהפליגה הספינה, מגיעה שעתה של מרים להסגר.

*

"ויום אחד הוא בא ואני ידעתי. הדלת פתוחה, אמרתי לו, והוא אמר לי – מרים. מה קרה לשערך, הוא כמו מת – ושיקע ראשו בשתי ידי ואני לא אמרתי לו אל תלך."

מאז אותו "יום אחד" עברו כבר שנתי.ם. ושנת.ים ימים מדיחה מרים כלים במטבח, תולה עיניה בחלון ומצפה. שוב תשוב הספינה לקו אילת אפריקה, כך גם מבטיח סוכן החברה, ושוב יפרחו מרים ואילת, אחת לחודש, אחת לחודשיים.

תרצו – אהבה גדולה, תרצו – סיפור נמלים בנאלי בו נלכדה נערה כפרפר בקורי עכביש פשוט.

*

הוא לא ישוב, פתיה. את מחכה לרוח.

אני יודעת.

אלה לא חיים.

אני יודעת.

אם החלטת לגזור עליך מיתה, אז למה אינך קופצת לים ודי?

אסור!

את רואה שיש לך שכל – הצטהלתי והחילותי לרקום בשבילה חלומות פז זוהרים. היא תטייל, היא תרקוד, היא תפגוש בבחיר לבב וגם הוא יאמר לה שעיניה יפות... ולא עוד תשב כלואה בחדרה. לא עוד. איך אמרה אסור!

ואז הביטה בי בבארות עיניה ולחשה:

"צריך לחיות, כי הוא אולי בכל זאת ישוב..."

 
לייבסיטי - בניית אתרים