האחרונים מקוצ'ין

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1970 >> האחרונים מקוצ'ין

 

4.9.70

האחרונים מקוצ'ין

שמו – יהודה דומיניץ. לא שמעתם עליו? התנחמו. מעטים מאוד שמעו עליו, על דומיניץ איש ירושלים. צעיר, שקט ונעים הליכות ושומר מסורת, עובד במחלקת העלייה ונמנה עם ראשיה כבר יותר מעשרים שנה. הוא אחד מאלה העושים עבודה עצומה ומכירים אותו ואת מעשיו רק בין כתלי המוסד שלו.

אף שהיה בין מחסלי-גואלי גלויות רבות, אף שהוא מכיר כל תיק של עולה למן היום שהוגשה בקשה לעליה, באחת הערים או העיירות בתפוצות ישראל ועד היום שצריך כבר לחפש לו מגורים בארץ ישראל – הוא עצמו היה אנונימי ונשאר אנונימי.

איני יודעת אם אכפת לו. לי אכפת מאוד שתכירו את הזוויות הראשיות באפופיאה הזאת ששמה עליה.

"יש לי יחס מיוחד לעולי קוצ'ין. אולי משום שהבת שלי היא גננת בתעוז, מושב עולי קו'צין – ואולי משום שזה אך חזרתי משם" – סיפר לי השבוע דומיניץ, בשובו משליחות קצרה להודו בענייני עליה.

"נסעתי להרבה מקומות נידחים – אך קוצ'ין עונה יותר מכל מקום אחר, להגדרה של 'עק וועלט' – סוף העולם. שש שעות טיסה לבומביי, עולים למטוס קטן, ומטלטלים עוד שלוש שעות ואם באותו יום יורד גשם, נוחתים לתוך ים של גשם".

כאשר הגיעו ראשוני השליחים מישראל לפני 15-17 שנה – מנתה הקהילה כשלושת אלפים נפש – היום נשארו בה 250, לכל היותר 300 נפש, וכל "הירושה" של קהילה עצמאית וגאה זו, שאף ידעה ימים של שלטון עצמי ומלכות, אפילו בשארית הקטנה הזאת – עדיין מפוצלים היהודים לשתי קהילות: עדיין יש להם בתי ספר משלהם ובתי כנסת ומוסדות ציבור.

המבקר בקוצ'ין יראה מורשת בלי מורישים. יקחו אותו לרובע היהודי שאין בו כמעט יהודים; לבית הקברות שהוא מן הבודדים בקוצ'ין ובהודו כולה – כי בהודו אין קוברים; לבתי הספר השוממים, לבתי הכנסת שמרביתם כבר אינם פועלים. סיפר לדומיניץ יהודי קוצ'יני ששמו קוצר, כבדרך אגב – שהוא כבר מסר לשלטונות את לוח חגי ישראל לשנה הבאה. כי מקובל בהודו לכבד את חגי העדות והעמים – המדינה אינה קובעת שום אירוע רשמי, כמו בחינות בבתי ספר ואירועים דומים בימי החג של העמים והעדות היושבים בתוכה, אפילו הם 250 בקוצ'ין – ואיזה ארבעת אלפים – חמשת אלפים בהודו כולה.

גלות קוצ'ין כנראה תתחסל לחלוטין. קומץ היהודים היושבים שם שומרים על הירושה, מחפשים דרך למכור את הרכוש, ואת ספרי התורה ותשמישי הקדושה להעביר לירושלים. הם שומרים על רכוש זה כעל בבת עינם וגאים בו. כך, למשל, רצו להראות לדומיניץ רימונים ופעמונים וכתרים, השמורים בארגז גדול. במפתחות מחזיקים נאמנים. המפתח לארגז נמצא בארגז אחר שיש לו ארבעה מנעולים. לכל מנעול מפתח שונה שבו מחזיקה משפחה אחרת. 

באו, אפוא, נציגי ארבע משפחות עם המפתחות שלהם, ובנוכחות כולם נפתח הארגז ומשם הוצא מפתח – הפותח את ארגז האוצר...

 
לייבסיטי - בניית אתרים