היכן הם אותם הימים...

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1961 >> היכן הם אותם הימים...

 

3.1.61

היכן הם אותם הימים...

צביקה התאונן שזו כבר הפעם השלישית שהלך ל"טסט" – ולא עבר. לומדים ולומדים, משלמים הון-תועפות לבית הספר, הון תועפות בעד ה"טסט" – וכלום.  המבחנים האלה הפכו לעוד מקור הכנסה לאוצר, ומקור הוצאה לאזרחים הנסחטים.

"שטויות!" אומרת נירה, אשתו הצעירה, "אתה, פשוט, לא יודע וזהו". 

כאן התערב אורי, גיסו בן האחת-עשרה של צביקה ואחיה של נירה, והוא אש להבה. מי זה העז לפגוע בצביקה אלילו הנערץ!

"את סתם טיפשה! צביקה נוהג יופי. הם לא נותנים לו את הרישיון מפני שאין לו פרוטקציה. מפני שהוא לא איזה-מישהו בממשלה ולא איזה איש עשיר. אני קורא עיתונים, אני יודע, אני יודע!..."

"אתם חושבים, שהילד לא צודק? מה יוצא לי מכל המשפחה החשובה שנישאתי לה אם אף אחד מכם לא יכול לומר איזה מלים ולסדר לי את ה'לייסנס'? בכסף אי-אפשר לסדר כלום. אני לא יודע את מי צריך למרוח..." – טוען צביקה.

"היו זמנים... היו זמנים..." נאנח קלמן, החותן, מגלגל אישוני עיניו, ונד בראשו אט-אט. "כן, בני, היו זמנים שהשם 'קלמן' היה משהו. משהו כעין "אוֹפן סאזאמי". עכשיו מי זה יודע מה זה 'קלמן', מי זה 'קלמן'?... כן, כן, במדינה זו שלנו, אדם משלנו איבד את ערכו. מפקד חשוב בהגנה, אחד שהקריב את חייו למען המולדת בהתנדבות, סתם ככה, מתוך אהבה, – הוא כלום. כל אלה שיושבים בטראפיק הם 'ירוקים', שלא ידעו את יוסף. עשר, חמש-עשרה שנים בארץ – וזה הכל!"

"אבא'לה, אתה כבר מתחיל..." – מתבהלת נירה בתו. "גם עכשיו אפשר לסדר הכל תמורת מצלצלין או מרשרשין או נוזלין..."

"אמרו לך שזה נגמר. איפה את חיה, על הירח? את לא קוראה עיתונים?"

"אתה לא קורא עיתונים! רק ה'פרשה' יש לו בראש. מה אתה קורא לבד מן ה'פרשה'?!"

"ובכן", ממשיך קלמן בשלו, "רוצים לשמוע איך שזה היה בזמן הבריטים? איך אני קיבלתי את הרישיון שלי?"

"בלירה", אומרת הבת.

"אני לא נותן שוחד, בתי. ואת חייבת לדעת זאת. פשוט, שלחתי לטראפיק מכתב וביקשתי שישלחו לי את הרישיון."

"וקיבלת?" – שואל החתן מתוך נימוס.

"דווקא – לא. חיכיתי שבוע – ורישיון אין. אז הרמתי את השפופרת ואמרתי לסרג'נט הבריטי, אי, הוא היה בחור חמד, איפה רואים בחורים כאלה!... אמרתי לו: מדבר קלמן. מה זה?!"

אמר הסרג'נט: "אני לא יכול לשלוח לך את הרישיון ככה."

אמרתי: "למה!"

השיב: "מפני שלא שלחת לי שני תצלומים..."

"אבא, אני זוכרת אותו, את הסרג'נט הזה. הוא באמת היה נורא נחמד. ואני גם זוכרת שנורא כעסתי שקנית לבן שלו אופניים לפני שקנית – לי!..."

 
לייבסיטי - בניית אתרים