המיופה-כוח היפהפיה

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1960 >> המיופה-כוח היפהפיה

 

22.1.60

המיופה-כוח היפהפיה

סביב הסגל הדיפלומטי קיים מעטה של הוד וסוד. לאלה שאינם נמנים עליו, נראים אנשיו כעם לבדד ישכון, כגזע מיוחד שחוקי בשר ודם אינם חלים עליו. אגב, אותו מעטה "סודי" אינו דמיוני בכלל. הוא עולה על גופו של הדיפלומט כשריון, ואם נוח  לו, לנושא אותו, אם לאו – אין הוא אץ להסירו והוא מסתגר בו כשבלול בקונכיה.

הגברת פראנצסקה פרננדס ה א ל, המיופה-כוח היפה של גוואטמלה – שונה מן האחרים. אולי בשל היותה אשה צעירה וחיננית, שאינה יושבת במרומי ה"אולימפוס" החברתי של הקורפוס הדיפלומטי בלבד, אלא יש לה עניין רב גם באנשים סתם, והיא שמחה תמיד לפגוש "פרצופים חדשים," מאז בואה לישראל לפני כשנה, כנציגת ארצה – במקום השגריר-הידיד הד"ר ח. גראנאדוס – רכשה לה כאן הגב' האל ידידים לרוב. ביתה פתוח למבקרים, היא משתתפת במפעלים שונים וביניהם במפעלים של ויצ"ו, עורכת מסיבות קוקטייל שהישראליים "מן השורה" בולטים בהן, היא אירגנה את בואה של להקת הפולקלור הגוואטמלי, ועוד ידה נטויה.

"מה תשתו?" היא השאלה הראשונה הבאה לאחר לחיצת-היד. ומיד מופיעים משקאות חריפים משובחים, נמזגות כוסות, - ובטרם יש סיפק בידך להיערך למבצע עתונאי, שגרתי פחות או יותר, שתית כבר שלוש-ארבע כוסיות וראשך הולך כגלגל. ואז נוטלת המארחת את היזמה לידיה ומתחילה לראיין – אותך.

רוצה היא לדעת, למשל, על חוקי הנשואין והגטין הנהוגים בארצנו. על ה"ידועה בציבור", על ילד חוקי ובלתי חוקי... היא אינה מסבירה מדוע, אך המבין יבין שקשרי אישות מחוץ לנישואין, בארצות אמריקה הלאטינית, כולל האיים הקריביים, הם מכת-מדינה. שם, כמעט לכל גבר נשוי יש אשה חוקית וילדים חוקיים ב"ביתו הגדול", ואשה "קטנה" וילדים בלתי חוקיים ב"ביתו הקטן" שבכפר. נשים אלה ואלה אינן מוגנות ע"י החוק. החוקיות חיות במורא מתמיד וביסורי גיהנום מטירוף קנאה ורעל הביגמיה, ואילו "הנשים הקטנות" אינן מוגנות כלל לפי החוק ובמאוס בהן "הבעל", הרי הן וילדיהן מופקרים לעוני ולרחוב...

"אני לא הייתי יכולה לשאת בגידתו של בעלי. לעולם לא הייתי משלימה עם חיים כפולים" אומרת הגב' האל, ועיניה השחורות מאיימות בברק של בת-ספרד חמת-מזג. "הייתי הורגת אותו – וחסל," אומרות העיניים. וזוהי, כנראה, הסיבה לאי-רצונה להינשא.

הגברת האל רואה כאחד מתפקידיה, פרט לייצוג, פיתוח יחסי מסחר בין ארצה לבין ישראל. עד כה קיימים יחסי מסחר חד-צדדים בלבד. גוואטמלה מיבאה מישראל, אך אינה מוכרת לה דבר. לדעתה, יכולה ישראל לייבא מגוואטמלה מצרכים חיוניים כמו קפה ("משובח!..." היא מציינת) קקאו, טבאק, עור, ועוד. גוואטמלה עשירה במוצרים חקלאיים - וגם במתכות. על אף המרחק הרב והוצאות ההובלה, היקרות, ודאי אפשר היה לעשות משהו לטובת שני הצדדים. הלא כן? 

בעבודתה הנוכחית רואה הגברת האל שליחות. אך לא את הקריירה האמיתית שלה. למרות העובדה, שהיא נמצאת בשרות דיפלומטי למעלה מעשר שנים, וכמהנדס אזרחי לפי מקצועה, הספיקה לעבוד שנים מעטות מאוד, - מבכרת היא לספר על נסיונותיה והישגיה בשטח ההנדסה. היא עסקה בתיכנון קונסטרוקציות חסכוניות לבנין "שכון עממי" בגוואטמלה. לא, גוואטמלה לא בורכה בעליה המונית מבחוץ. שם, כמו בעולם כולו, נוהרים הכפריים לערים ובעיית הדיור היא חמורה. מחלקת עבודות ציבוריות עוסקת בביצוע תכניות שיכון גדולות, ולפועל ניתנת האפשרות לרכוש לעצמו דירה בהלוואות בנקאיות נוחות.

"נשים," אומרת הגברת האל, "תופסות עמדה חשובה בחיי הציבור בגוואטמלה, - כעתונאיות, סופרות, רופאות, עורכות-דין, ועוד. קיים בגוואטמלה חוק חינוך חובה חינם אפילו באוניברסיטאות, ומספר הנערות במוסדות החינוך הגבוהים הוא רב. הגב' האל ירשה את זיקתה למדעים מדוייקים מאביה שהיה אחד מסופריה הגדולים של גוואטמלה, אם כי היה בנקאי לפי מקצועו. אף אחיותיה של הגב' פראנצסקה נטלו מן האב, כל אחת לפי דרכה: האחת היא כיום היסטוריון ומרצה באוניברסיטה, השניה – משוררת נודעת.

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים