הסופרת רחל כצנלסון שזר

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1963 >> הסופרת רחל כצנלסון שזר

 

17.5.63

הסופרת רחל כצנלסון שזר

היא הניחה את הספר מידיה, הסירה את המשקפיים ושמה אותם בין דפיו הפתוחים, באותה תנועה של מרבים בקריאה – ובידה השניה החליקה את שערה האפור, ואסוף בקפידה לאחור.

"ובכן, זהו. כנראה שצריך להתראיין. הכך אתם אומרים עכשיו?"

היה בוקר של שבת. בחדר השני ישב זלמן שזר המיועד להיות נשיא ישראל השלישי ועמו חברים לעבודה בסוכנות ועוד אורחים, קרובים וידידים שבאו לברך מקרוב ומרחוק. וכוסיות הורמו, כוסיות צנועות; וכיבוד הוגש, כיבוד צנוע – ורחל היתה מנסה לכבד, מנסה להיות מרואיינת, מנסה לשוחח על דברים של מה: בכך ואיזה חיוך מהורהר, שקט שקט, עמד כמו חיץ בינה לבין כל אותם דברים זרים שניסתה לעשותם. עד, עד שסגרה את הדלת מאחריה וישבה ליד שולחן הכתיבה שלה, בחדרה.

"שאלי נא."

קל להגיד, אך לא קל לשאול. כי רחל כצנלסון שזר אינה פנים חדשות שיש לגלותן, לא לסופרות ולא לציבור רחב מאוד של קוראות ולציבור עוד יותר גדול של נשים עובדות, שקראו את דבריה והקשיבו להרצאותיה בסימינרים ללא ספור. היא אחת הנשים המשכילות בדורה ובדורנו. היא ידענית מעמיקה ביהדות ובספרות הקלאסית והמודרנית, שאינה מחמיצה שום ספר ראוי לשמו. היא פתוחה לזרמים חדשים, לסגנונות חדשים, למקצב המודרני והמטורף בעינינו אך לא בעיניה. היא אינה נחפזת לשאול. היא בכלל אינה נחפזת.

לשאול אותה אם היא נרגשת מן המשרה הרמה בה ישאו בעלה והיא, ורחל היא מאותם אנשי רוח שהגיעו לזכות המחשבה הפילוסופית הכוללת, המעריכה ערכי רוח מעל לכל נכס ומעל לכל מעמד. מהלכת היא בטוחות בעולם הספרות, קוראה ומבקרת ועורכת כתבי יד ואוספת חומר לאנתולוגיה שלה, וכל השאר – מחוצה לה.

הנה, לפני 4 או 5 שנים, הוענק לה פרס ישראל על פעולה תרבותית חברתית. שזר בעלה טלפן לה למערכת והודיע לה על כך. היא ישבה אותה שעה ליד שולחן קטן וצדדי בתוך שאון בית הדפוס של "דבר" וערכה עריכה אחרונה את "דבר הפועלת", ירחון של מועצת הפועלות שהוא מפעל חייה של רחל. ירחון זה נחשב לאחד מבטאוני הנשים הטובים שבעולם, בזכותה של רחל. כי אין לשער כלל כמה עמל השקיעה רחל בחוברת צנועה זו. כמה מחשבה, תיכנון וכמה עריכה! היתה זו אמביציה של רחל להביא את מיטב היצירה של האישה בחוברת זו ועם זאת לתת לכל אישה, אפילו יכולתה הספרותית מצומצמת ביותר, אפשרות להתבטא מעל דפיה. ובכן, יושבת רחל הישישה, עשר, שתים-עשרה שעות ביום, מקרבת את גיליון הנייר קרוב-קרוב לעיניה, בודקת, מוחקת, מתקנת...

באותו יום שהוחלט להעניק לה את פרס ישראל ירדה רחל לתל אביב וישבה, כהרגלה מדי חודש בחודשו, בדפוס הסואן והנה נצטלצל הטלפון ומעברו השני של הקו נשמע קול נרגש. היא מניחה את העט מידיה וסומק קל עולה בלחייה. וזהו. היא עוד אומרת לתוך השפופרת: "מה פתאום אותי?! ותודה לך שהודעת לי..." נוטלת את העט לידיה וממשיכה למחוק, להוסיף, לקצר, ואגב – אין דומה לה במחיקת המיותר תוך שמירה על דמותו וסגנונו של הכותב.

הצעירה החתומה מטה שעזרה לידה כבר כושלת. הן יושבות כך על ההגהות משעה 8 בבוקר והשעה כבר קרובה לחצות. אולי כבר די. וכי מה האסון אם תשאר איזו שגיאת דפוס קטנה?! ועוד חושבת היא: איזו אישה מוזרה. מעניקים לה פרס ישראל והיא ממשיכה לשבת על ההגהות.

"אינני יכולה להמשיך יותר. האותיות קופצות לי לפני העיניים" – אומרת היא לרחל.

"לכי, לכי אפוא. אני אמשיך עוד קצת."

"רחל, מניין את לוקחת כוחות, איך את יכולה עוד לשבת?!"

"מה אינך מבינה. אני מן העליה השנייה..."

"מותר לברך אותך לקבלת הפרס?"

"איזה פרס?" – ולפתע נזכרה – "ומניין את יודעת?"

כל העיר ידעה רק לא היא.

*

אך בכל זאת לא כתמול שלשום היא רחל כיום. היא דאוגה ומבוהלת. בגיל מתקדם זה ובהלך רוח כשלה, מדאיגה המחשבה שיצטרכו לעקור מן הדירה הישנה, הדומה לספריה לאומית; שיהיה עכשיו בית גדול ועובדות-בית ומנהלת משק. ויהיה טקס וצריך יהיה להתלבש לפי הטקס... היא תשתדל, כמובן, לעשות כמיטב יכולתה, אומרת היא, כדי למלא את התפקידים המוטלים על רעיית נשיא, אך רק את ההכרחי ביותר. היא רוצה להביא לדפוס את האנתולוגיה שהוא מבחר מזוקק וערוך מחדש מכל מה שפורסם בירחון במשך 25 שנים שרחל ערכה אותו. רוצה היא להמשיך בהרצאות על ספרות ולהמשיך בפעילות הציבורית המגוונת. היא חברה בנשיאות הוועד הפועל הציוני, בוועד החינוך של משרד החינוך והתרבות, חברת מזכירות מועצת הפועלות ונשיאת מערכת "דבר הפועלת".

"נכון ששזר עוזר לך בעריכת 'דבר הפועלת'?"

"לא בדיוק. בשנים הראשונות להוצאתו הייתי מתייעצת איתו על החומר שהייתי מביאה לדפוס ולא הייתי מדפיסה את מאמרי עד שלא ראה אותם. אגב, הוא גם לימד אותי לעבוד בדפוס בכלל. הוא גילה לי את סודותיו של הדפוס, ואיך עושים הגהה ואיך מתבשל ספר."

כמו מרבית ממנהיגנו הסוציאליסטים גם רחל היא בת ליהודים אמידים. אביה היה סוחר יערות נודע בבויסבריסק, רוסיה, והעמיד אחריו צאצאים שהעשירו את כל מפלגות ישראל. ממשפחת רחל ידועים אחיה ניסן כצנלסון שהיה שגרירנו בסקנדינביה, אברהם שהיה פעיל יחד עם בן-צבי בוועד הלאומי, ראובן שהיה מרכז קופת חולים העממית, ויוסף, האח הצעיר שהיה אחת הדמויות הבולטות בתנועה הרביזיוניסטית וממארגני העליה ב'. וגם הדור השלישי אינו מבייש ובין שאר רבים וטובים יש להזכיר את שולמית כצנלסון, מנהלת אולפן עקיבא, את צביה המשוררת משדות-ים, את עו"ד שמואל תמיר ועוד ועוד. כן, צוחקת רחל, כל המפלגות מיוצגות במשפחתנו.

עוד אנו משוחחות ומן החדר השני גברו הקולות ושזר הזכיר לרחל: "צריך ללכת". ואז החליקה רחל את שערה בכף ידה, התנצלה על שחייבת היא להפסיק את שיחתנו והזוג יצא לבקר בבית ידידם המיותם אצל רחל ינאית בן-צבי, כמנהגם מאז, לקידוש של שבת.

 
לייבסיטי - בניית אתרים