העגלונית מבאר שבע

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1961 >> העגלונית מבאר שבע

 

22.12.61

העגלונית מבאר שבע

"דיו, נו די, זוזי כבר, היידי...!" אך האתון אינה זזה. קר לה. קר לה בליל המדברי.

קר גם לעגלונית הקטנה. לא נערה היא. מבעד לצעיף העבה, המכסה את ראשה, ניבט פרצוף עייף וקמוט, והעיניים העייפות ממצמצות לשווא. קורי השינה אוחזות בהן בכוח כי לא ניתן להם לרקום חלומות עד תומם. והשינה היא קנאית. היא אינה אוהבת את העמל הפולש לתחומה, המוציא את אוהביה מידה הלוטפת.

"היידי, היידי!" – רוגזת העגלונית ונחרדת. היא עוד תעיר את בניה. בנים מסכנים. מתי הכינה להם ארוחת בוקר חמה. מתי?!

ראשית דרכה אל המאפיה. באר שבע עוד נמה בתוך שלוליות הבוץ והרפש. "רק הרחובות הראשיים יפים. ואותנו כמו שכח אלוהים ומהנדס העיר," מהרהרת העגלונית ואולי אינה מהרהרת, ורק גושי בוץ דביק שנאחזים בגלגלי עגלתה הקטנה ופרסות אתונה העלובה, חושבים כך.

"רע לנו – מה?"

כי רע היה לעגלונית מבאר שבע.

אישה בשנות העמידה ואולי אף יותר, אלמנה מבעל ידוע-חולי ונכה התופת הנאצית. באין לה מקצוע, באין לה גואל או קרוב או ממון מיטיב, התחילה את "הקריירה המקצועית" שלה, בסבלות וממנה עברה לעגלת-יד וממנה לעגלה רתומה לחמור.

ירקות הובילה לשוק, כביסה ממכבסות וזבל לגני עיר העולים. ובין נגלה לנגלה היתה משפשפת את עגלתה, למען תהיה ראויה להוביל מטענים.

איש לא ידע את שמה. ואם ידע – שכח. קראו לה העגלונית ולילדיה – בני העגלונית. איש לא ידע את גילה. ואם ידע – שכח.

כאשר הגיע אלינו הסיפור על העגלונית – היתה זו, כנראה, בימי זוהרה. "יש לה עגלה רתומה לסוסה והיא אשת-חיל, העגלונית שלנו. אחת הדוגמאות הנאות של פלישת המין החלש לענפי העבודה הגבריים" – כתבו לנו.

וכאשר נסענו לבקרה, כמו שכחה אותה באר שבע.

"עגלונית? אין אצלנו כזו!"

כבר עמדנו לשוב לתחנה המרכזית ולעלות לאוטובוס, ספק בכעס ספק בחיוך מגחך של מי שסודר, ניגשה אלינו אישה נאה, ותוך היסוסים שאלה:

"את חיפשת את העגלונית?"

"את מכירה אותה?"

"הכרתי אותה. היא לא היתה מסכנה. כפי שאת משערת. אך היא לא ליקקה דבש במקצוע הגברי הזה" חייכה. 

"והיכן היא עכשיו?"

"בירושלים. היא נישאה ויש לה בית ובעל טוב וילדיה אוכלים ארוחת בוקר חמה ולומדים בישיבה וטוב לה, טוב לה מאוד במקצוע הנשיי המובהק כאשת איש. רק זאת: חסרה לי שעת הבוקר המוקדמת. חסרה לי באר שבע הנמה בתוך שלוליות הרפש, חסר לי הפחד ליום המחר והשמחה שיכולתי לה, למלחמת הקיום, יום יום מחדש."

מישהו קרא לה בשם ביילה או קיילה, והיא נסתלקה. ושוב איני יודעת אם באמת היתה זו העגלונית מבאר שבע.

 
לייבסיטי - בניית אתרים