השגריר מפצאל

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1971 >> השגריר מפצאל

 

12.3.71

השגריר מפצאל

מכונית באה וחנתה ברציף האסור. נהגה יצא ממנה, טרק בדלת והקפיץ את השקט מרבצו. ושוטר תנועה, המסתער תמיד כמו אריה על טרף – לא כלום. ממשיך לעמוד, צועד איזה צעד ושוב עומד אי-שם ברפיון המבוך התולש את האדם מן המציאות ומעביר אותו לעולם שכולו חלום.

הפנסים החדשים של נמל התעופה המחודש, ממשיכים להאיר את השמים ואולמות ריקים אחרים. פה ושם מתנמנם איזה מסכן המצפה למי שבחר לדרוך על אדמת המולדת, דווקא בשעות הקטנות של הלילה. בכל שולט פיהוק אחד גדול עד סוף כל הדורות. העולם כולו ישן.

השעה שתיים וחצי אחרי חצות.

אך פה, אין שוטרים ואין אולמות מוארים בפנסים חדישים ואיש אינו מצפה לאיזה יקיר שבחר דווקא בשעות הקטנות – זהו מסוף (טרמינל) הטענה של אגרסקו, החברה העוסקת בייצוא חקלאי.

כמאה טון של ירק ופרי ופרחים יוצאים מכאן לילה לילה.

*

אתמול חשקה נפשה של פרנסואז לאכול "דה-פרז" ואהוב לבה לא יכול היה להשיגם בכל פריס – ומחר תאכל את התות הטרי והריחני של אדבן זכריה ממושב אליקים. וסוזאן תגיד בגינדור, "תאכל אוברז'ין מהגוני ברוטב יין שרי", ואין הוא אלא החציל, החציל מפצאל.

פרנסואז בפריס וסוזאן בלייז' או מרגריטה בשטוקהולם, או פרידריך בפרנקפורט ושאר אנשים טובים, אולי לא יידעו היכן זה פצאל. הם יהנו מן הפרי והירק שהגיע מישראל, משום ששמו כבר יצא לתהילה בשוקי אירופה, ואולי אף יגידו "או-לה-לה", ארץ במלחמה ויש לה פנאי לעשות בגידול ירקות נהדרים כאלה... ואולי לא יגידו כלום. אבל מי ששהה בבקעת הירדן, לא חלם שהאחזויות הנח"ל, נח"ל ארגמן, נח"ל קליה, נח"ל גלגל – יככבו על מפת השולחן כמלכות יופי, בכל בירות אירופה.

*

מי שיודע את הבקעה ומה היא ומי אנשיה – אלה שחיים שם ואלה שהלכו שם – עומד במחסן האפור כמו בהיכל קודש.

בעולם הגדול זו סחורה וזה שכרה ואולי שם צריך לחשב חשבון רווחיות. חשבון הרווחיות של שכמותנו הוא אחר. עינינו רואות בחציר מפצאל – שגריר, בתות – נסיכת שלום; בפרחים הארוזים בקרטונים – שיח לוחמים ומנצחים שאין דוגמתם בתבל כולה.

*

חשבתי ביני לביני, שעה שעמדתי כאורחת לא קרואה במחסן הגדול וההומה תנועה מטורפת – מה יגיד האיש השמן וקל התנועה שניצח על המלאכה – אם אומר לו מה רואות עיני. ושלא מחסן הוא זה אלא היכל. וצחקתי בקול לרעיון עצמו.

התגנבנו לשם כיוון שנמאס לנו להמתין באולם הריק והקר. בדרך בחזרה משדה התעופה המת, ראינו בתכונה ב"אחת החצרות" ומטוס ענקי שכמותו טרם ראינו בשמי ישראל.

"זהו הג'מבו ג'ט?" ניסיתי להפגין את ידיעותי.

"לא ג'מבו, ודאי לא. אבל משהו ענקי כזה אף פעם לא ראיתי..."

מכאן לכאן, הגענו לחצר המגודרת, ומצאנו את עצמנו נכנסים, דרך פרצה בגדר, לאותו מחסן ב"כניסה האחורית".

אם לא הרגישו בנו, או הרגישו וכבר רגילים הם לראות יהודים סקרניים – המשיכו בשלהם. "אתה לא בונה נכון את התות" – העיר אדם שאינו סובל מתת תזונה בקול תקיף אך במזג טוב. מכונות דומות לטרקטורים קטנים, קלרקים קוראים להם, התרוצצו באולם במהירות מפחידה. מתחברות ל"בניני התות", דוחפות פלטפורמות, מסיעות אותן...

מכונות אחרות קושרות מטענים מבוקרים בסרטי פלדה. פרי וירק ארוז היטב בקרטון עליז של "כרמל" ובצדו רשום: חציל, עגבניות, קישואים, תות שדה... שם וכתובת הלקוח ובהחבא – שם וכתובת היצרן (חסן אליהו יוסף – ממושב פורת; כוכבי משולם – גאולים; מחמוד חסאן סמארה – מטירה. פורטונה נעים – קדימה; ארליך – צופית).

"לא. משתדלים שלא לכתוב את שם היצרן ממש. השם מופיע? נו. מילא. לעתים רחוקות מאוד. אם אנחנו יודעים למי הולכת הסחורה? בטח. המשלוח כאן יוצא כבר עם שם הנמען וכתובתו. כמה זמן עובר עד שאנו מסוגלים למלא הזמנה? – עשרים וארבע שעות. רק חלק קטן מן התוצרת יוצא בדרך האוויר. כמה מייצאים כאן בלילה אחד – נכון. מאה טון. אבל עכשיו עם הניסיון החדש, מטעינים על מטוס אחד חמישים ושנים טון." ראיתם אותו. זהו די-סי-8 סטרץ' תובלה. אחד ממטוסי התובלה הגדולים בתבל. שכרנו אותו חדשית – מסביר צעיר בעל בלורית שסיים לבנות קרטונים עם חותמות כחולות, וקשר בסרט פלדה.

"אלה הולכים למרקס אנד ספנסר. לא פעם מגיע הנה באמצע הלילה הנציג שלהם ומבקר בעצמו את טיב הסחורה. אלה מקפידים נורא..."

בינתיים, והשעה היא כבר שלוש וחצי. בעוד כשעה נתחיל בהטענה.

ובחוץ, סביב המטוס הענק, כבר סדורים "בניינים, בניינים" על פלטפורמות עם גלגלות, ומחכים לתורם להכנס לבטנו של "הלוויתן המעופף" הרובץ וכרסו פעורה. כנפיו ענקיות. הושט יד ואסוף מלוא החופן שלג.

"יודעים מה מידת הקור שם למעלה? חמישים וארבע מעלות מתחת לאפס. ובואו והסתכלו בפנים. ראיתם כבר אולם שכזה? כדי לעבור בו צריך מכונית – הוא צוחק. יודעים כמה דלק הוא צורך? הוא צורך שמונים טון דלק, ומיכל הקיבול שלו – מאה ועשרים טון דלק..."

"עוד מעט תבואו הנה ולא תאמינו לעיניכם. אנחנו נבנה כאן טרמינל משוכלל, נבנה משהו חדיש שכמותו לא רואים בעולם. משהו שיתאים לשם שיש לנו בשוק הבינלאומי. ישראל רבותי מתמודדת עם מכסיקו. ארצות הברית, ספרד... רק באוויר מספקת ישראל ארבעת אלפי טון פרי וירק וחמשת אלפים טון פרחים. אפשר להגיד שאנחנו שולטים למעשה בשוק האירופי, בעונות מסוימות. ואני עוד זוכר, וזה לא מזמן – אולי לפני שנתיים, איך היו מגיעים למחסן מגדלים עם שנים שלושה קרטונים של פרחים..."

*

למחרת היום התקשרנו עם אגרסקו ושמענו מספרים אסטרונומיים כמו 100 מיליון יחידות פרחים של השנה, ותחזית של 130 מיליון יחידות בשנה הבאה לעומת שישים מיליון בשנה שעברה. ולמדנו שכל תוצרת מתנהגת אחרת; וכיצד מקטינים את עצמת הנשימה שלה; ואיך מקטינים את מידת החום של התות למשל; ושעכשיו מחירו של החציל גדול יותר משל התות. שלא כל ירק ופרי זוכה להיות פסאז'יר אווירי, רק המפונקים כמו קישואים, עגבניות, תות שדה – ביכורי מילונים. שהמבוקשים ביותר הם הוורדים שלנו וקונה אותם שוויץ, גרמניה, שוודיה, איטליה, אנגליה.

אם מגיעה תוצרת מן השטחים? בוודאי. יש אפילו משלוחים מיריחו.

לכמה זמן חכרתם את המטוס?

לעת עתה לחודש ימים. לעשרים ושישה ימים – ומשלמים לפי זה. הוא עובד רק בשבילנו.

וכמה הוא עולה?

מעבר לקו מגמגמים. זוהי רק התחלה של עבודה. למעשה – ההטסה השנייה. הכל עוד בשלב נסיוני.

עולה הרבה?

הרבה מאוד. מובן, זול יותר מאשר משלוחים במטוסים קטנים. "נגלה" של 52 טון במכה אחת, זהו משהו! כדי לקבל מושג, לפי התחשיבים שלהם עולה משלוח של תות למשל, כ-350 דולר לטונה. פרחים – 600 דולר לטונה. מחשבים לפי משקל ונפח – כמובן. כששוכרים צ'ארטר – המחירים משתנים. יורדים קצת ומהירות האספקה יותר אפקטיבית, יותר מהירה.

אנחנו עומדים לבנות מסוף משוכלל, מתכננים אמצעי קירור ושימור ומתקנים מודרניים...

התחלתי להרביץ את סיפור התלהבות שלי, ומה ראו עיני במחסן שלהם – אולם קולו של איש אגרקסקו היה קול מעשי מאוד. הוא עוסק במכירת סחורה העוברת לסוחר, זו סחורה וזה שכרה. 

הוא מוכר עגבניות, כלניות, תות שדה – לא ציונות.

החציל מפצאל, הוא חציל ולא שגריר.

ובכל זאת... רוצים קצת נחת? אל תישנו לילה אחד והתגנבו למחסן האפור של אגרקסקו.

 
לייבסיטי - בניית אתרים