השריקה

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1962 >> השריקה

 

18.12.62

השריקה

"אז מה אתה חושב לא בסדר, הפלטינות, הפלאגים? ואני אומרת לך שזו סתימת דלק פשוטה, ודי."

היא אומרת לו. ראו מי שאומר לו. סך הכל נהגת של הגה, אווזה ככל האווזות, העלמה הכבודה הזו – והיא אומרת לו!

היא עמדה שם קטנה ועלובה בתוך ההמולה הגברית המאורגנת. "זה נורא להיות אישה בגרז'" חשבה בינה לבינה. זמזום זר עומד בחלל המוסך. גברים אפורים כהים, מפויחי פנים וידיים, מולכים כאן כמלכים ממש. לא לשווא סכו אותם בשמן (סיכה). 

כולם שייכים כל כך למקום – כאילו נולדו ביחד עם הגרז'. כשמופיע אדם עם מכוניתו – איכשהו שייך הוא לעולם הגלגלים, הבנזין והשמן השחור – אבל כשמופיעה אישה, נרכנת למכונה ומנסה להביע דעות, מיישר המכונאי גבו, מביט בעיניים "תמימות" ומשועממות מאוד ופולט:

"גברת. לדעתי את צריכה רחיצת-ראש."

היא רצתה להודיע לו שהוא גס רוח וכי היא חוזרת רק עכשיו ממספרה וראשה נקי כשנזכרה שהמדובר במכוניתה, וכי גם לזו האחרונה יש ראש במנוע. הממ... והיא כמעט נעלבה.

"אתה בטוח שאני צריכה רחיצת-ראש?" דיברה בקול מקצועי.

"גברת, נבדוק ונראה. את יכולה..."

"...לסמוך עלינו" סיימה במקומו. הו-הו! ה"סמיכה" הזו עלתה לה כבר בפרוטה יפה. איך ש"מסבנים" אותה בגרז' זה, בכל הגרז'ים! כיוון שתופסים אחת ירוקה – אז שמח. "על כאלה, כמותכן, חיים – יא חביבתי. לכי ולמדי משהו על מכונאות אחרת יאכלו אותך עם הנעלים ועם הארנק – כמובן."

אז היא הלכה ולמדה והיום היא "מקצועית" ממש ואינה "סומכת" ובודקת הכל וחסל סדר "סיבון" היא שמה אוזן למנוע – ויודעת.

"אגב" – חשבה בינה לבינה בדרך מן המוסך לביתה – "זה נורא נעים לבלות בין המכוניות. מחליקים במכונית לתוך החצר, פותחים אט את הדלת, יוצאת רגל ארוכה וחטובה (אבל למי יש כזו), מחליפים דעות על מכוניות ומשתתפים בליטופים מקצועיים של חמוקי מכוניות חדישות חלקלקות – ואומרים: 'בובה, מה'?!"

צריך לדאוג שהחולצה תהיה תמיד תואמת את צבע המכונית – חשבה והעיפה מבט אל בבואתה שבתוך הראי. ואותו רגע נשמעה שריקה נמוכה, ארוכה.

זה נורא נעים כששורקים אחריך – אפילו שזה לא כל כך מנומס. אבל לשורק הזה היתה סבלנות, רבותי, כל הכבוד. הוא שרק לאורך קילומטר. הוא החל לשרוק בפינת דיזנגוף-פרישמן ופסק לקמצוץ דקה בפינת ארלוזורוב, רק כדי "לקחת נשימה", כי מיד לאחר מכן התחיל לשרוק ביתר שאת.

לבדוק מי השורק?

בראי לא ראתה מכונית. ובכן, מיהו השרקן – אחד על אופנים? פה! היא תראה לו – חסר נימוס זה. היא עצרה את המכונית – השריקה נמשכה אבל שום צוציק על אופנים לא היה בסביבה – כנראה נעלם או מה? והמכונית גם היא היתה נעלמת או מה – אילו המשיכה, הפתיה, להאזין ל"שריקות הערצה", במקום לשמוע את תחנוני המנוע הצמא לטיפת מים.

"ואני חשבתי שמישהו שורק אחרי" ניסתה להסביר לגרז'ניק שהביט בה בעיניים זועמות.

"ומה אמרתי לך" – נד לה בראשו – "רחיצת ראש, גברתי. רחיצת ראש."

 
לייבסיטי - בניית אתרים