חברתי, רעיית השר

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1969 >> חברתי, רעיית השר

 

26.12.69

חברתי, רעיית השר

 

בתוך ימי חוליי קרו הרבה דברים גדולים במדינה, שנתמסמסו לי בין האצבעות. וכך, מחוסר כוח החמצתי לכתוב על משהו לא נורמלי שקרה במדינתנו המורחבת, כשקם בחור שנבחר ברוב קולות להיות שר ואמר: "לא אני. יש טוב ממני לתפקיד זה." ואותו בחור אינו אלא ידידי יוסף קרמרמן, בעלה של הטובה בידידותי.

זה שהוא ויתר על מיניסטריון – מילא. אבל זה שלי אבדה הזדמנות של רעיית שר שהיא ידידתי, לא יסולח. איך, איך שמחתי ואיך שמחו כל ידידינו שסוף סף תהיה אחת משלנו רעייתו של שר, ועוד אחת שהיא יפה וצעירה ואלגנטית. איזה תפקידים כבר היו לנו בשבילה ובאיזה אגודות כבר הושבנו אותה בראש. ובכלל – כבר בקושי היה אפשר לדבר איתי (ולא רק מחמת הצרידות...) אז הולכים ומתפטרים.

כולם צילצלו לי לברך אותי, כי לא מצאו אותם בבית... ואני פיתחתי משיחה לשיחה קול יותר פרוטקטיבי, אופוטרופסי, אתם מבינים – כזה עליון. חילקתי כבר משרות רמות לכל הבעלים של חברותי. רבותי – זהו פיתוי משגע להיות חברה של רעיית שר חדש. איני מאחלת לרע בשונאי לעבור מה שעבר עלי עם התפטרותם.

בתוך חוליי לא התאפקתי ועליתי לביתם לראות איך עושים את חילופי הראשים. אותה שעה הגיעו לשם אנשי הטלוויזיה (הלימודית). מן המנורות והפרוז'קטורים היה חם כמו בגיהינום. עזר וייצמן, נחמד ופוטוגני, שעות אחדות אחרי תוספת ה(מיל.) לדרגתו שוחה בתוך הפסקה קטנה של אולי. כבר לא בצבא ועוד לא בממשלה אבל תמיד-שרמנטי-ואחד-משלנו. הפרוז'קטור כבה על חיוכו והודלק לרגע למען יוסף קרמרמן שאצה לו הדרך אל ישיבת מרכז מפלגתו במצודה. להגיש שם את התפטרותו ולדאוג לכך שוייצמן יקבל את השירות במקומו. ומישהו טורח להסביר שזה לא פשוט. זו אינה ירושת אבא שניתן להעביר כחפצך...

אל הבית ממשיכים לנהור פרחים בקצב של זר לכל שתי דקות. על השולחן ערמנו מגדלים של מטבעות בנות לירה בעבור כל זר. אבל התחילו להביא עצים שלמים ולירה כבר לא הספיקה. על כן קצצנו את מחיר הזרים והעלינו את מחיר העצים.

הפרחים התמימים הללו והמכתבים הנרגשים הללו: "לכבוד שר הפיתוח מר יוסף קרמרמן ורעייתו..." ורעייתו רחל מוזגת קפה ומגישה לעזר ועיתונאיו שבאו לבלות איתו את בין הזמנים ולראיינו תוך כדי כך.

קפה, טלפון, המעלית, הדלת – הכל מזמזם ביחד, לכל עונה ידידתי רחל בחיוך מתנצל. ממשיכים לקבל ברכות דרך השח-רחוק, לחתום על קבלת פרחים ועצים וטלגרמות, להאזין לחדשות אם כבר הודיעו ברדיו...

כעבור שעה וחצי צילצל הטלפון "לו ציפינו." עזר לקח אותו בידיים קצת רועדות. מעבר לקו הודיע לו קרמרמן שכבוד השר מתבקש לבוא למצודה...

"צריך להודיע לראומה. ניו יורק. האלו, ניו יורק..."

אויס רעיית שר, שהיא הטובה בידידותי... כך עושים לי...

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים