חגיגות הצחנה ברמת גן

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1966 >> חגיגות הצחנה ברמת גן

 

17.10.66

חגיגות הצחנה ברמת גן

תהיה הסיבה אשר תהיה, ויהיה האשם במי שיהיה, הזבל אשר בפחים ועל המדרכות וברחובות רמת גן, מעורר בחילה ופלצות, אם בסקטור ההסתדרותי ואם בסקטור הלא הסתדרותי. זו כבר לא אשפה – זוהי שערוריה וסכנה ממשית לבריאות.

מאז שבוע אין מנקים רחובות, אין אוספים פחי זבל מלאי "כל טוב" עוד מימות החגים, אין אוספים את הספסלים והטריבונה והתאורה החגיגית, שהוצבו באמצע רחוב סואן בחגיגות יום הצנחן – שהפכו לחגיגות שבוע הצחנה. עתה צועדים ברחוב עכברושים – וחתולי רחוב צופים מן הטריבונה. ושמח.

העיקר שישלמו מסים.

השערוריה הזו ברמת גן, ובכורתה לשביתה הרצליה – שתי ערים משותקות בשביתות והשבתות של שכירים ושל נבחרים, וכבר לא נדבר בקודמות להן, מביאות את האדם לחשוב שוב ושוב ולא להבין – מפני מה צריכה להיות הנהלת עיר – עניין לפוליטיקה. מפני מה צריכות להיעשות פונקציות של דאגה לניקיון, תאורה וחינוך קולקטיביים, שבאו כדי להקל על הפרט ולהקטין את הוצאותיו בפעולות משותפות – מבוססות על אינטרסים פוליטיים, כביכול. מדוע לא יֵשבו בהנהלות הערים אנשי מקצוע. אנשים שלמדו כלכלת עיר והנהלת עיר. מדוע צריך כה להעמיס בניפוח הוצאות, בטרם הן מגיעות לתשלום מעשי לפועל, העובד ממש בניקוי, בגינון, בתאורה, בחינוך. מה צורך, באזור כה קטן כמו ראשון עד פתח תקווה והרצליה באיזה עשרה ראשי עיר ושמונים סגנים, שרובם, אם לא כולם, מקבלים בשביל שירותיהם משכורות?

ומדוע, יש העזה למועצת פועלים, לאשר שביתה פראית בשירות חיוני ולהפקיר עיר שלמה לזוהמה (שביתה הנובעת מתביעות הנוגדות את קו הממשלה הפועלית...) האם רק משום שאינה יושבת על ספסלי מועצת העיריה?

 
לייבסיטי - בניית אתרים