טיפ-טיפה של טקט

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1966 >> טיפ-טיפה של טקט

 

4.2.66

טיפ-טיפה של טקט

ככה זה. לפתע עומדים על הכביש. נהג עובר אוסף מן החשכה דמות זרה. אחר כך מתגלה שהיא דמות מוכרת שאך אתמול, ובמשך עשרות בשנים היה רואה אותה לרוב על... העמודים הראשונים של העיתונים. שמע את קולה ברדיו. שהיא אחת ויחידה מן השורה הראשונה בחזית הפוליטית הפנימית והבינלאומית שלנו. אחת ששִמעה יצא לתהילה בעולם כולו.

* * *

איך אומר איציק מאנגער? "פה!" היה מי שצריך היה לחשוב על גולדה, שהיא לא תזדקק לטרמפ. לעולם. בייחוד לא מאז חדלה להיות שרת החוץ. ובייחוד שמאז לא עברו יותר משבוע-שבועיים.

* * *

נכון, אין לנהוג איפה ואיפה. שר מגיעה לו דירת שרד מפוארת, מכונית עם נהג או נהגיים צמודים, דבוקים ומחייכים, אנשי שרות, הוצאות בלי חשבון, צבא מתרפסים ושאר המטעמים שעושים את השררה והתשוקה אליה, עזות ממוות.

* * *

אדם שחדל להיות שר – עליו לחיות ככל האדם. נכון, זו דרך החיים.

* * *

איך אומרים? כל האנשים שווים, אבל, אבל, סליחה – יש שווים יותר. בכל זאת גולדה היא היחידה בין שרינו שהיא אישה. והיכן קצת ג'נטלמניות... מדובר כאן בליידי של ממש.

בכל זאת גולדה נמצאת בשרות המדינה ומכהנת כשרה מאז קום המדינה והרבה לפניה. וגולדה היא אחר ככלות הכול גולדה. וכמה ישנן כאלה?!

מחוץ לכל הזכויות, עומדת לה זכות נפלאה של תבונה ואופי עשוי ללא חת. היא קמה והלכה כי חשבה שהגיעה שעת לכתה. כי עייפה. ולאדם עייף מניחים לעמוד על הכביש?

היה לה הכוח לומר: עייפתי. ולמדינה דרושים אנשים שאינם עייפים. ומי מכל שרינו יאמר זאת? מי מלבדה יעשה למדינה את החסד של פינוי מקום לכוח חדש?! מי יבכר את טובת המדינה על הנאת השררה?

* * *

ומשום שגולדה עייפה – לא צריך לתת לה ללכת... ברגל. לה מגיעה מכונית צמודה תמיד. היא הרוויחה זאת. מגיע לה.

* * *

עליה, ועל אלה שיבואו אחריה – טוב שיוציאו כספים ואפילו שיבזבזו, הם כבר אינם צריכים לשמש דוגמה אישית. ויפה יהיה אם אחד השרים יקום ויוותר על מכוניתו לטובת גולדה - הוא, השר, בלאו הכי אינו נזקק לה. את מרבית ישיבותיו הוא מנהל במכונית, בשעת נסיעה בין הערים. השר מזמין את המיוחסים לשיחה במכונית, וכיוון שלא תמיד יש למוזמן המיוחס גם נהג פרטי, נוסע השר עם המוזמן – במכונית של האחרון והנהג המסכן שלו, דולק אחריהם במכונית נטושה ומשועממת.

* * *

זה לא בדיוק כך? ייתכן? אבל זה ניתן לארגן. לשר באמת לא דרושה מכונית. כל אחד ישמח להסיע את כבוד השר. אפילו יריבו ביניהם:

והשר החכם, אם טוב יהיה עליו לבו, יחלק את הדרך מירושלים לתל אביב למשל, לפי הסכם מוקדם ומפתח קואליציוני, מירושלים עד אבו-גוש, מאבו-גוש עד מפגש שמשון – לשיחה ארוכה יותר – וכן הלאה. לזה שירצה ביקרו – עד רמלה, ואם יחפוץ – להזמין את כל שוחרי פניו לצאת בשיירה ארוכה. והוא יעבור ממכונית למכונית כל חמישה או עשרה קילומטרים. המזכיר שלו כבר ידאג לחלוקה צודקת, בלי משוא פנים ובלי הבדל דת, מין וגזע.

* * *

והשר הנפלא הזה, כאמור, יתרום את מכוניתו לגולדה.

* * *

רגע, כלל לא הרגשתי איזה רעיון כביר הגיתי כאן. רגע אחד. לא רק השר המוותר. כל השרים יכולים לעשות "כיף של חיים" ולחסוך למדינה הון תועפות.

* * *

איזה רעיון כביר. כבר בטח יוכלו לוותר על איזה מס חדש שמתבשל במטבח המקולקל שלנו.

* * *

ואילו השרים שלנו – אני מבטיחה לכם, לא יעמדו עם חשכה על הכביש ולא יזדקקו לזרים, לנהגים מקריים.

"הנפשות הטובות" מישראליצ'אן, כבר יסיעום לכל מקום, ובכל שעה כי יהיה להם כדאי.

עוד חיסכון כזה ואבדנו... 

 
לייבסיטי - בניית אתרים