מבית הספר לחופה

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1966 >> מבית הספר לחופה

 

9.12.66

מבית הספר לחופה

אי-אפשר לקרוא לו בית, לבניין הזה. כל בית שיש בו אבא-אמא, אחים ואחיות, אפילו הוא הדל שבדלים, יהיה יותר יקר מהמפוארת שבפנימיות. ובית דויד ואסתר, מעון עולות שבתל ארזה ירושלים – (ככתוב על הבית ונייר הכתיבה ושהוא למעשה בית יתומות לילדות ונערות דתיות) אינו שוכן בארמון...

ישן הוא, לא מתוכנן כראוי. חדרי המגורים קטנים לארבע מיטות חלוציות וצרות וארון בגדים של שתי דלתות, כזה שראינו בשכבר הימים, אצל החלוצים. על הארון מזוודות עייפות. די לראות את המזוודות כדי לשמוע בכי ולראות את הבתים מהן באו...

ובכל זאת, אולי יותר מבית הוא. זהו עולם שלם, עולם של ילדות עשוקה היוצאת לנעורים עם עתיד, עם אבא ואמא מושאלים, מר אברהם שולץ ורעייתו, הגרים בתוך הבית ועושים רושם חם ומרנין בחיוך טוב שעל השפתיים, בעניין הרב בכל הנעשה והנשמע בפנימיה ובלב פנימה אצל כל נערה וילדה ומדריכה. והמון דודות טובות, נאמנות וגאות כמו שרק דודות יודעות להיות.

ומי שבורך בדודה מסורה – מבין למה הכוונה...

*

בשעה שביקרנו בבית דויד ואסתר היתה שעה שלאחר ארוחת הצהריים. אך בכל זאת נמצאו בנות אחדות בחדר האוכל, אלה שסיימו את לימודיהן בסמינר או במדרשה, וחזרו מאוחר – והן אכלו בתיאבון ארוחה טעימה שכללה קציצות במיץ עגבניות – מפולפלות וריחניות, מחית תפוחי אדמה עם בצלצלים מטוגנים, לחם טרי ומרק פירות סמיך. (לא ים וספינות צפות). אוכל מטופל, שמכניסים בו גם לב. ומן המטבח הילך ריח מפתה של עוגת שוקולד נדיבה. לארוחת ערב. כי הבנות, ככל הבנות, אוהבות את האסור-האסור הזה – עוגות.

בין הבנות התהלכה אחת סמוקה מאוד, מושיטה יד ללחיצה, ומסתירה פניה:

"טר-לה-לה-לה-לה. נחמה התארסה. מזל טוב."

"והבחור טוב?"

היד חומקת ומסתירה את הפנים. והעיניים נוצצות מבין האצבעות.

"שידוך פנטסטי. זיווג מן השמים," מבטיח, "אבא" שולץ. בקפידה נבחר הבחור. ושם בנות אסתר כבר יצא לתהילה. ומשמגיע בחור לפרקו, עולים לבית אסתר ההורים ומשטחים בקשתם.

"בן לתפארת. חרוץ, יפה, בריא, מבית טוב. יקנו דירה, יתנו נדוניה. הבו בת טובה ונאה."

ואבא-אמא שולץ מגישים כוס חמין וגם כיבוד – כיאה כשבאים לבקש ידה של בת ואומרים: "הבה נראה את הבחור."

ואז בא הבחור. עתים הוא מופיע ישר עם ההורים, עתים בא אחריהם. מר שולץ משוחח עם האברך, חוקר על המשפחה, מברר מי הוא, מה הוא. מה אפיו. ואז חושבים הרבה, ועתים אף לא ישנים בלילה.

"מה את אומרת," אומר הוא לזוגתו בהברה הונגרית. "מה את אומרת על מרים, ואולי תהיה זאת אסתר, או רוחמה."

זו גדולה יותר, ואם ישיאו את הצעירה יותר, תיעלב הקשישה. אך ההיא מתאימה יותר. יפים יהיו ביחד לפני אדם ואלוה. וצריך לחשוב גם על כך שאחת יש לה בכל זאת איזשהו בית, עם הורים, שחיים בנפרד עם הורה אחד, והשנייה – יתומה מאב, והשלישית יתומה מאב ומאם ואין לה לאן לחזור. אך בראש וראשונה צריך לשקול, היטב היטב, ולהחליט לפי ההתאמה.

ואחר כך, כמובן, שואלים את פי הנערה.

מר שולץ ורעייתו, כנראה גדולים הם במקצועם השני – השדכנות לשם שמים. מאז הוקם המוסד לפני שש-עשרה שנים, השיא הזוג שולץ 53 בנות, ולא היה אפילו מקרה גירושין אחד. השולצים מבקשים לציין שבזיווגים עוסקות גם הדודות ובעזרתם הפעילה נאספת נדוניה, בית הספר כולו תופר את הלבנים, והשמלות, ומפות ושאר נדוניה של בת-טובים, אף את מסיבת החתונה עורכים בתוך הבית. אופים, תופרים, מקשטים, מכינים תכנית אמנותית, שרים, רוקדים מנגנים – והשמחה רבה חודשים רבים.

ואחרי החתונה באה הברית, ואחרי הברית פדיון-הבן, ואחרי פדיון-הבן יום הולדת וחגי ישראל, ובעתיד בר מצווה, ואולי אף חתונה לנכדים. בוגרות המוסד שומרות על קשר עם הבית הזה – ועולות אליו לרגל לכל חג, חתונה ושמחה, בכל שבת ואף ביום של חג – עם הבעלים והילדים וההורים החדשים.

"הדודות"

בית דוד ואסתר נוסד בשנת 50 ובין מייסדיו נמנים אישים גדולי תורה, שכולם הלכו כבר לעולמם; הרב הרצוג, הרב מבריסק, זקן ראשי הישיבות הרב פינקל, זיכרונם לברכה ועוד. בהשפעתם של הרבנים מבריסק ומלוצק, זיכרונם לברכה, נשכר הבית על ידי נדבן מארצות הברית, מר יוסף שפירא, לזכר אמו אסתר ז"ל. לאחר מכן נפטר גם אביו, ואז רכש אותו הבן לזכר אביו ואמו – ומכאן השם "בית דויד ואסתר."

ח"י נשים מכובדות לקחו על עצמן להיות הדואגות למוסד. הן יצרו ארגון, וכפי שמספרת הגברת נבנצל (רעייתו של מבקר המדינה), ארגון זה הוא בלתי מפלגתי לחלוטין, אך כל חברותיו נשים דתיות. גם המוסד הוא בלתי מפלגתי אך דתי. כי זוהי מגמתו.

הבנות מתפללות, מקפידות על דיני ישראל, לובשות גרבים, ובכלל – חייבות להתנהג כבנות ישראל כשרות. 

הגברת נבנצל היא יו"ר הארגון, הנשיאה – הרבנית ויידנפלד. בין המייסדות נמנית גם הרבנית הרצוג (אם השנה).

בבית תמצאו ילדות מגיל 18-17. הגדולות לומדות בסמינר למורות וגננות, בבתי ספר מקצועיים, ובמדרשה למורות למלאכה, בבתי ספר לאחיות ולפקידות. הקורסים לתפירה, גיזרה וריקמה, המנוהלים על ידי בית "דויד ואסתר", הוכרו על ידי משרד החינוך. וגאוותן רבה.

"חום ואהבה הם החשובים, אפילו חשובים יותר מכל," אבל בבית הנוכחי, היה קשה לגור וללמוד. הייתי הולכת הבית תמיד עם מצב רוח – סיפרה הגבת נבנצל. היא, וחברותיה לדאגה לבנות, החלו לרקום חלום על בית גדול ויפה לבנות. ועכשיו עומד כבר הבית בשלבי סיומו, ואי"ה יהיה חג החנוכה גם חג חנוכת הבית של המוסד.

הבית החדש

ואכן מקסים הוא. עומד על ראש גבעה, בשכונה שכולה ירק מקסים, היא בית וגן אשר בירושלים, שכונת חרדים בין בית הכרם לקרית היובל.

"עכשיו לומדות אצלנו 125 תלמידות – ואילו בבית החדש נוכל לקלוט 200 תלמידות. ילמדו שנה נוספת וילמדו מקצוע חדש – כלכלת בית. ונרחיב את בית הספר המקצועי, ויהיו כיתות משוכללות, ומעבדות, ומתפרות ו - - - 

בביתה הנאה, אך, הצנוע, של הגברת נבנצל, שותים קפה ומקנחים בעוגיה קטנה, ומסתכלים על ספרים. קירות שלמים עם ספרים, בעיקר ביהדות וביניהם כאלה הכתובים מלמעלה למטה. זו הבת שלומדת סינית באוניברסיטה שלנו (מקצוע מעניין מאוד מבטיחה הגברת נבנצל); אם מבקר המדינה, בעלה, מבקר גם את ענייני המוסד – חלילה. היא היתה חברה ב"קרן-ילדינו", ואז נרמז לה שלא טוב כי תהיה פעילה במוסד שהוא מבוקר על ידי בעלה ופרשה.

איך זה להיות רעיית מבקר המדינה?

הרעייה מחייכת. יותר מעניין לשוחח על בית "דויד ואסתר" ועל התכניות שלו.

למה? הרי, עד כמה שהבינותי, גם בית זה נבנה בעיקר מכספי מר שפירא מארצות הברית. וכן לתרומות כבר אין המוסד זקוק?

אכן, תלמידות רבות נשלחו למוסד על ידי לשכות הסעד, עליית הנוער וכו' והתקציב לתלמידה הוא 127.50 לחודש ולתיכוניסטיות – 150 לחודש, המשולם על ידי השולחים. אבל תלמידות רבות לומדות בלי כל תשלום. הבית נתרם על ידי מר שפירא, כלומר, הוא קנה את המגרש, וארגון הנשים "אירגן" תרומות מארצות הברית, שוודיה והולנד, אך עוד חובות רבים רובצים עליו. חשוב היה לקבל עוד תרומות מאנשים שידם נדיבה והרוצים לראות בנות מחונכות היטב וברוח התורה, לקראת היותן אמהות ומחנכות בעצמן. אבל אף פעם לא כתבו על בית דויד אסתר", וחשוב שיידעו כי יש בית כזה. זה יגדיל את שמחת חנוכת הבית.

 
לייבסיטי - בניית אתרים