מכתב מהוליווד

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1969 >> מכתב מהוליווד

 

12.12.69

מכתב מהוליווד

 

בא לבקר אצלי מכר מגרמניה. אחד מחבורת האינטלקטואלים הפולנים שגורשו אחר כבוד מכל מקום עבודה ולאחר שעשו לעצמם שם בפולין ושם לפולין בעולם בשדה הגרפיקה, התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה, נטלו את מקל הנדודים וקדימה – להתחיל מהתחלה בשוודיה, דנמרק, גרמניה, אמריקה, ישראל...

קבוצה ניכרת מאלה אשר עלו לישראל, נקלטה בטלוויזיה שלנו, וכיוון שמכרי, אצה לו הדרך לראות את חבריו, ויותר מכן – לנשום קצת מאווירת האתמול – עלינו לירושלים.

הפגישה היתה נרגשת, כמובן. "כן – טוב להם בישראל" ענו במקהלה. "ואתה השמנת כמו חזיר. עוד מעט תחדל להרגיש. אינך מתבייש לשבת בגרמניה?"

אורחנו הבהיר שהוא סבור כי מוטב להתבייש ולהמשיך לחיות – מאשר לחיות בישראל בסכנה מתמדת, מקום שם החיים תלויים מנגד.

"הפולנים שלי" צחקו כמו שכולנו צוחקים שעה ששומעים דברים נוראים אלה על חיינו, ועוד מפי תיירים. יותר מכולם צחק מיודענו אטלר, הנמנה על אותה חבורה.

"שמע" – קרא – "אתה זוכר את וויטק פריקובסקי."

"אם אני זוכר אותו... כשקראתי בעיתון איך נרצח לא האמנתי לעיני." (פריקובסקי הוא אחד מידידיו של הבמאי פולנסקי אשר נרצח ביחד עם אשתו של פולנסקי, שרון טייט, בהוליווד, על ידי קבוצת היפי'ס המטורפת). "ובכן, כשבועיים לפני הרצח קיבלתי ממנו מכתב ובו הוא כותב שהוא מתפלא שאני ממשיך לשבת בעקשנות על הר הגעש הזה ששמו ישראל. שאארוז את החפצים ואבוא מיד לארץ הציוויליזציה מקום שם יש לכל אדם מכונית וטלפון ועתיד מזהיר...

שבועיים אחרי זה הוא נרצח..."

נשתררה דומיה מעיקה. איש אינו שש לנבא נבואות שחורות לזולת, אפילו זה יושב בגרמניה. ואולי משום כך, התחילו לשפוך קצת את הלב.

"אמרנו – אמרו – שהכל טוב ויפה. ובאמת זה נכון. יש לנו דירות, לומדים באולפנים, יש עבודה אבל..."

"אבל מה?"

"אמיגרנטים, זהו. כולם אומרים לנו, באמת – הלא אתם בבית. לא בארץ זרה. בבית. רק אנחנו איכשהו לא מרגישים בזה...

וזה מתבטא גם בעבודה. אי אפשר לעשות דברים כמו שמבינים. אולי מפני שאין אנו יודעים את השפה, אבל, זה לא זה. אנחנו זרים ולא נותנים לנו הזדמנות. ואפילו אומרים שנותנים – אתה בחוץ. אתה מבין?"

מן הפרוזדור הארוך של בניין הטלוויזיה מופיעה דמות מוכרת לי. "קולגה שלי!" – הצגתיו בגאווה. "אחד שנטש את העיתונות של האות המודפסת ונדד לפנס הקסם."

"נו – איך?" – שאלתיו.

"איך..." משך בכתפיו ובעברית של ספיטפייר, כך ש"הפולנים" לא יבינו, לחש: "רע. מה יש כאן לעשות לאחד ישראלי. לא שייך לקליקה הנכונה. לוא הייתי עולה חדש מפולין..."

 
לייבסיטי - בניית אתרים