נשים דיפלומטיות בישראל

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1960 >> נשים דיפלומטיות בישראל

12.2.60

נשים דיפלומטיות בישראל

השגרירה הברזיליאנית

סבורה, שהנשואין מפריעים לדיפלומטית – ויש לה גם דעה על ה"ירידה"...

באחד מרחובותיה הפחות מרכזיים של תל-אביב, בקומה שניה של בית-דירות רגיל, שוכנת שגרירות צנועה של מדינה, ששטחה גדול במקצת מזה של ארצות הברית. מדינה הגדולה מארגנטינה פי שלושה ומאנגליה – פי 65!

באותה מדינה, הבחירות הן חובה לכל האזרחים מגיל 18 עד 65. פטורים מחובת ההצבעה, אנשים שעברו את גיל המכסימום ונשים שאינן עובדות. ואת הארץ הזו, כלומר את ברזיל, מייצגת בישראל אשה.

מינויה של הגברת אודט דה קרוואלהו לשגרירת ברזיל בישראל, לא בא רק בזכות שביל-הזהב הדיפלומטי שסללה לנשים גולדה מאיר. הגברת קרוואלהו היא אחת הדיפלומטיות הותיקות בארצה ובעלת הדרגה הגבוהה ביותר בין אחת-עשרה הנשים הנמצאות בשרות החוץ הברזיליאני. היא התחילה את הקריירה שלה בגיל שנה. שלושים וחמש שנים ליוותה אודט דה קרוואלהו את אביה הדיפלומט, קרלוס דה-קרוואלהו-סוזה, בכל בירות אירופה. תחילה כנושא לטיפול ודאגה; אחר כך כמזכירה לאביה; ואחר כך – החל האב ללוות את בתו בקריירה הדיפלומטית המזהירה שלה. מאז שנת 1935, בה זכתה בקונקורס של משרד החוץ (לאחר לימודים מקיפים של יחסים וחוק בינלאומי, כלכלה, סוציולוגיה, בעיות נשים, עבודה ועוד) ומונתה למנהלת משרד החוץ הברזיליאני ועד למינויה הנוכחי, - אביה הוא יועצה הנאמן, ממנו שואבת היא עידוד ועזרה, ורק בחדשים האחרונים הפך למקור טיפול ודאגה.

"אכן, אבי אינו צעיר עוד. תשעים הוא גיל, שיש לקחתו במתינות – ואילו אבי הוא מלא חיים, תוסס ורעב לחוויות," אומרת השגרירה ואהבה רבה וגאוה רבה, נשקפים מעיניה מהירות המבט.

בלי גינוני טקס

הגברת קרוואלהו היא אשה בשנות העמידה, רבת-מרץ ורבת-הומור. היא עברה, כנראה, מזמן את מחלות-הילדות של גינוני טקס ודיפלומטיה חיצוניים. היא כבר יכולה להרשות לעצמה לנהוג בהם חירות מסויימת – כי הם בדמה. האדם המראיין אותה חושב כי הוא צריך אך לשאול ויקבל תשובה ברורה וקולעת. רק בבואו להעלות את השיחה על הכתב – יווכח כי טעה... למשל: כאשר שאלנו, אם תוכל להביא דוגמה כלשהי מעבודתה, בה ביטלה דעתה בשל עצת אביה, השיבה שמובן שגישתה לשאלות פוליטיות שונה משל האב. הוא דיפלומט מן הדור הקודם, מתון, זהיר, קצת שמרני, אינו נחפז להוציא מסקנות ואילו היא מעזה יותר.

למשל? "למשל – הנה סיפור קטן פיקנטי..." (אני כולי אוזן. הנה "אצוד" איזה סוד דיפלומטי...) "ובכן, נוסף לקריירה הדיפלומטית שלי, אני גם עתונאית. שנים רבות כתבתי את המאמר הפוליטי השבועי של גדול עתונינו 'קוריאו דה מנהה', ואבי היה מעתיק את המאמרים הללו מן הכתב על מכונת הכתיבה. בלי הסכמתו, לא הייתי שולחת אותם לדפוס. ובאותן פעמים, שלא שמעתי בקולו ולהערותיו – הצטערתי."

בעל לדיפלומטית – מכשול

השאלה האחת, עליה ענתה הגברת קרוואלהו תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים היתה: האם חיי הנישואין נוגדים, או מפריעים לקריירה הדיפלומטית של האשה?

"בהחלט" אומרת השגרירה; "אם אשה אוהבת את עבודתה הדיפלומטית ורוצה להגיע למעמד נאות, אסור לה להינשא. אין ספק, שתפקידה הראשון של האשה, סיפוקה המלא והגדולה באהבותיה, היא האמהות. ועל כן, אם אשה החליטה בכל זאת לבחור בקריירה דיפלומטית, היא חייבת לדעת מראש מהו הקרבן שיידרש ממנה. לדעתי: או קריירה דיפלומטית, או ילדים ומשפחה. אסור שהילדים יהיו משלמי המס של אמביציות האם. למרות השוויון המלא, גם נישואין ללא ילדים, במקרה שהאשה היא הדיפלומט, אינם מצליחים. בעוד שאשת הדיפלומט היא עזר כנגדו, הרי בעל לדיפלומטית – הוא מכשול. הגבר אינו רוצה להיות 'בעלה של'. רוב הנשים בשרות הדיפלומטי (ולא רק הברזיליאני) הן רווקות. והנשואות – מתגרשות..."

הירידה לברזיל

- מהו יחסה לירידה מן הארץ. או אשנה את השאלה: האם ברזיל מעונינת בקליטת מהגרים מישראל?

היה לה לא נוח, לשגרירה, לענות לשאלתי. ואז הזכרתי לה, שהרי אחרי ככלות הכל, אין היא נמצאת בישראל על מנת להגן על האינטרסים שלנו, אלא כדי לייצג ענייני ארצה. היא צחקה.

"אני יודעת, שאתם רגישים ביחס לירידתם של תושבי ישראל לארצות אחרות, וזה מובן לי. אתם ארץ צעירה, כל אדם חשוב בה, אתם בונים עם, אתם אחר שואה איומה. אני יכולה להרגיע אתכם ולספר שמספר המבקשים להגר ירד מאוד. כאשר הגעתי הנה, האנשים פשוט התדפקו על דלתי, מהם מספר לא מבוטל של אנשים חסרי מקצוע מתאים, וזה רע. רע לשתי הארצות. לדעתי, חילופי אזרחים בין ארצות דבר חיובי הוא, המחזק יחסי ידידות ויחסי מסחר. נוסף לכך, אני רואה את האדם ואת משפחתו כיחידה בפני עצמה, ואין בכך רע, אם אדם מבקש להיטיב את תנאי חייו, או לשנות את הנוף בו הוא חי.

"אני רואה בעין טובה נסיעתם של ישראלים, אם הם בעלי מקצועות חופשיים, ביחוד טכנאים, מהנדסים, רופאים, אגרונומים, פועלים מקצועיים, מנהלי עבודה ומומחים בשטחי ייצור ומעבדה שונים. ברזיל זקוקה להם ותמצא להם עבודה. אבל נדמה לי, שבמצב האינפלציה של היום, לא כדאי למומחה מן החוץ לבוא לברזיל, ביחוד אם הוא 'יתרגם' את משכורתו לדולרים ולירות. כמו כן, חייבים המהנדסים, הרופאים וכו' לעמוד למבחנים לפי חוקי ברזיל. ואף זו תקלה."

לא הצטערתי במיוחד...

עולמה הפרטי

הראיון שלנו התחלק לשניים. חלקו "הפוליטי" – במשרדה התוסס בתל-אביב; חלקו החברותי – על כוס מדיירה, הוא יין הדיפלומטים מדורי דורות, בביתה הנאה ברמת-גן. למרות הצהרתה, שכאשה, הרי להלכה חייבת היא לשאוף להרמוניה ולשקט – כאשר היא צריכה להלחם – היא נלחמת! השגרירה שלנו היא רכה ורומנטית. היא אוהבת את התקופה הרומנטית והיא הקיפה עצמה בדברי אמנות מאותה תקופה, ברהיטים מסולסלים ומצויצים ומוזהבים מתקופת לואי החמשה-עשר, בתמונות סנטימנטליות (טובות) של נשי החצר המלכותית, פסלונים נחמדים מעשי שן וחרסינה עדינה ביותר, שטיחים רכים, משי וקטיפה.

לבא לביתה נדמה – ולא רק נדמה – שהוא נמצא באחד מאולמי ורסאי, או בבודואר קטן של מרי אנטואנט... רק פה ושם ניתן למאה שלנו לפלוש כמתגנב, בדמות מזגן, או תנור חשמלי. אבל שגרירת ברזיל מעריכה מאוד את אמנות ברזיל, שהשפיעה לא מעט על האמנות המודרנית, "ואגב," צוחקת היא. "זהו אחד מענפי האקספורט שלנו, פרט לקפה ולבשר, שהעולם קונה ברצון ושישראל אינה מפגרת אחריו..."

 
לייבסיטי - בניית אתרים