צער הגלות בעינים כחולות

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1979 >> צער הגלות בעינים כחולות

 

23.11.79

צער הגלות בעינים כחולות

לו ראיתם אותה. גבוהה, בהירה, עיניה כבארות וקולה שקט כסוד. לבושה בטוב טעם, חיוך שקט על פניה – ועיניה היפות והעמוקות כבארות, עצובות כגלות עצמה.

וכשרואים את כאב הגלות היהודית בתוך עיניים כחולות של נערה שוודית שנולדה להורים לא יהודיים, שלא חסר לה בעולמנו זה דבר פרט למעט צער וכאב, והיא באה הנה להתיישב כאן, להתגייר ולקשור את חייה בחיי ישראל לתמיד – והיא אוכלת מנות גדושות של עלבון וצער – משפילים את העיניים. צער יהודי בתוך עיניים גוייות, מעביר צמרמורת בלב.

*

פגשתי אותה ב"אולפן עקיבא" בנתניה. היה זה ערב מלחמת ששת הימים. באותם ימים טרופים מלאי חרדה ומתיחות, כשכולם רעדו – אפילו החזקים, וכשרבים חיפשו דרך איך להסתלק לזמן מה. אפילו לא ביצעו – ביקשו כך בסתר לבם. באותם הימים הוצף "אולפן עקיבא", שרובו ככולו היה מלא באזרחי חוץ וגם בזרים, בטלגרמות מהורים ונשים ובעלים וילדים, לקום ולשוב הביתה. רק מעטים עזבו אז את הלימודים ואת הארץ. הרוב המכריע נשאר. חפרו בחצרות, בנו מקלטים, התנדבו למגן-דויד-אדום ולשרות אזרחי, והיו כאלה שביקשו להתנדב לצבא, והיו מתדפקים על דלתות לשכות הגיוס – וביניהם היתה גם היא.

הוריה טילגרפו, טילפנו, התחננו – אך היא החליטה שאינה חוזרת. שהיא נשארת כאן לטוב ולרע. היא החליטה להיות יהודיה לכל דבר. וכדי לזרז את התהליך ולהפוך אותו לעובדה – הגישה בקשה לרבנות לגיור.

*

היא יודעת על בורין אנגלית וצרפתית וגרמנית ושוודית וכמובן גם עברית. חשבה ללמוד באוניברסיטה – הגישה ניירות ואף נתקבלה – אלא שבינתיים החליטו ההורים לא לתמוך בבתם היהודיה. אין להם בת יהודיה – הודיעו. ומעט הכסף שהיה עמה – אזל.

הלכה לאותם המוסדות שמטפלים במתנדבים – אלא כאן הוברר לה שאין היא נמנית על המתנדבים כיוון שלא עבדה ארבעה חודשים בקיבוץ. ארבע חודשי הלימוד באולפן, על חשבונה, אינם נחשבים.

הלכה ל"אל-על" שמא תוכל להתקבל כדיילת או לקורס המכין דיילות – ושם – מצאה חן. מאוד. אלא שטרם שרתה בצבא.

היתה מתגייסת לצבא – אלא שעדיין אינה נחשבת יהודיה, כיוון שתהליך גיורה טרם נסתיים. ובכלל – היא כבר בת עשרים ושתים – והצבא גמיש בגיוס בנות בגיל זה.

וכך מסתובבת בינינו "עולה חדשה" ו"יהודיה בדרך" – ללא דרך. היא קוראת בעיתון שעם ישראל לא יהיה לו קיום במדינת ישראל אם לא יגדל מספרו, אם לא יבואו עוד ועוד יהודים, אם לא תגבר העליה והעליה הפנימית. והנה היא כאן – בלי יסורי לידה ובלי יסורי קליטה למוסדות, על חשבונה באה. וכל מה שהיא מבקשת הוא מעט עבודה, כדי שתוכל להתקיים וכדי שתוכל לקיים מצוות "לבנות ולהיבנות" בתוך חברה ועם צמא לבנים. במדינה – שלא קל לחיות בה אך כיוון שמתאהבים בה, שוב אי-אפשר בלעדיה.

*

אמרתי – לוא ראיתם אותה. גם אתם הייתם משפילים עיניכם. הייתי אמנם יכולה להדפיס את תצלומה – אלא שהיא ביקשה שלא אעשה כן וכי לא אפרסם את שמה. שבכלל לא אכתוב – כי לא יפה. אלא שאיני מוצאת דרך אחרת אלא זו. כי כבר פניתי לכל מי שאך יכולתי, לבקש בשבילה עבודה, ולא עלה בידי. ולמוסדות – נמאס לי לפנות.

הנה לפניכם מתנדבת לכל החיים, יפה, אינטליגנטית, מנומסת, עדינה, צעירה, מוכנה לקיים מצוות. מה עוד אפשר לבקש מבת ישראל כשרה, מה עוד אפשר לצפות בדמות עולה חדשה? הבו לה עבודה. כתבו – והח"מ תשמח להעביר אליה את מכתביכם.

 
לייבסיטי - בניית אתרים