קידוח אמוק

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1976 >> קידוח אמוק

 

14.5.76

קידוח אמוק

הפיחות הזוחל הראשון

היה זה בחודש מאי, השבוע, ביום השלישי בשבוע, יום שנאמר בו פעמיים כי טוב. בפעם הראשונה, עם שחר, כבר בישר "קול ישראל" בקול חוגגים כי נודע לו ממקור מוסמך (בערך כך) כי הוחלט על פיחות זוחל-סילוני של 10 אחוזים במכה אחת.

"כי זה טוב למדינה," אמר והסביר הקול. ואלה מעמך ישראל (ומי אם לא עם העמלים משכים קום) שלא הספיקו להצמיד את מעות הכיס שלהם ואת משכורת אפריל שאינה יותר מכך למשהו אמין יותר משטרות הממשלה היהודית הריבונית, שוב עמדו לפני הפיתוי להיכנס בחזרה למיטה ולישון 10 אחוזים נוספים מיום העבודה... יש שנכנעו ליצר הרע, והרעיה שמחה. ויש שנאנחו אנחת גבורה חוזרת על עצמה – וכי אני עובד בשביל המשכורת? בשביל המדינה אני עובד, בשביל הכבוד אני עובד, בשביל האחריות ומוסר העבודה (אבל כמה יש כאלה?).

בשעה שמונה זעום-זעם שר אוצרנו מעל גלי האתר, והבטיח הבטחה נאמנה שלא יקום ולא יהיה. בשעה זו היו בבתים אנשים שמצליחים להשתכר למחייתם. הם הבינו את הרמז – כך קבעו. רבינוביץ הבטיח, רבינוביץ יקיים...

מתי נגיע לאפס

"רבינוביץ. לא האוצר..."

"כמה כבר אפשר להפחית את הלירה. הרי במקום מסוים זה ייעצר." 

"באיזה?"

"נגיד אפס."

"אפס ביחס למה. דולר, סל מטבעות..."

"חוכמות בצד ומציאות בצד. אי-אפשר לסמוך על מסים וצריך להגיד תהילים, כמו שאומרת הבדיחה."

"מה עושים?"

"מומחים אומרים שצריך לקנות מניות נפט."

"באמת, אשתי גם היא אומרת כך. פשוט מאוד," היא אומרת, "קונים כשזה בזול ומוכרים כשזה ביוקר."

"איפה היא ראתה את המירשם הזה?" 

"אצל רוטשילד."

"זה היה בימים ההם כשהיו יהודים והיה גניוס יהודי. אצלנו, אצל הישראלים – תשאל את אנשי הבורסה – קונים כשזה ביוקר ומוכרים כשזה בזול. יש לך כסף להפסיד – קנה מניות."

"אבל אנשים הרוויחו הון בימים אחדים. נפט. העיסקה. "ירדן" אומרים 499 נקודות. "נפטא" 600. "לפידות" על שם 800 למוכ"ז 1250. קונים בלבד."

"הם עוד יפסידו. הם עוד יפסידו."

"אז מה אתה עושה פה אם אתה כזה חכם."

"אמוק הקידוח העמוק. משוגע לרולטה. חה-חה."

"מה זה כל כך משמח?"

"זה לא משמח. מי אמר שזה משמח? ראית סתם בן אדם תמים עמל שיעשה כסף קל? סתם בן אדם מאבד את המכנסים ואילו הספקולנטים יוצאים תמיד מורווחים. זה לא לומדים גם באוניברסיטה. יש להם חוש ריח. יודעים מתי להיכנס ויודעים מתי לצאת. לוקחים את הפקלה קונים קצת ירוקים ויושבים בשקט. אחר כך שוב סוחרים אבל רק ברווח, לא בקרן. מבין. אנשים פשוטים קונים ירוקים וזהב, מכניסים לסייף ושוכחים מהם."

"וחיים מן היד אל הפה."

"אז מה?"

"ובינתיים מתפגרים, ובאיזו כספת מונחים הכספים השחורים. אפילו הילדים לא יודעים איפה. חה-חה."

 

ממעמקים קראתיך

"אז מה אתה אומר – יש נפט, אין נפט?"

בשאלה גורלית זו אנו מוצאים את עצמנו עולים במעלית המובילה למרכז העצבים של מדינת הציונים – הבורסה! האמוק של קידוח עמוק קרא לנו ממעמקים. הארץ כמרקחה – לפי הרדיו והעיתונות. אבל הפלא ופלא. גם לבשורות טובות כבר התרגלנו כנראה. ושקט ושלווה. וברחוב אלנבי מספר 113 ממשיכים למכור גלידה ובוריקות וטלוויזיות צבעוניות בשביל לצפות בירדן (של חוסיין...) והגרלות פיס, מה שבטוח ביטוח, וביטוח חיים של אליהו הנביא בע"מ. ילד בוכה, רוצה גלידה ואמו חוזרת בתוקף שקודם יעשה ניתוח שקדים. שששקדים. שששקדים – מחקה מישהו את מוכר השקדים ממדרכות שפת-הים שנעלם. המוכר ושפת הים... "צופה-תנועה" בכתום מצהיב פניו ומרעיל יומו של עולה חדש ומבולבל שאינו יודע כי אין סיבוב שמאלה. 

כל המדינה הולכת שמאלה ורק ברחוב אלנבי אסור...

"לא השמאל יחריב את המדינה. אתם תחריבו את המדינה."

"אנחנו?!"

"כן. אתם."

"שמע. אם ניכנע להחלטה אווילית של ממשלה כושלת, זו תהיה התחלה של הסוף. ניהרג ולא יעבור" הבטיח הבחור הצעיר בין שני שותפי לעליה (במעלית). הניח כף ידו על לוח לבו ובידו השנייה תיקן את הכיפה שעל ראשו.

ובינתיים הגענו אל אולם הבורסה. ומה ששם הלך! מבינים בדבר אומרים שהלך שם משהו יוצא מן הכלל. אני ראיתי אולם מלא גברים במיטב שנותיהם, עם כתפים רחבות, עם עורפים חזקים, עם בלוריות משחירות, עם כיפות, הרבה כיפות. גברים כארזים ראיתי מלוא כל האולם, וקצת נמושות פה ושם... וכולם נשענים אל מעקה, מין דוכן או דלפק יותר נכון של בר עגול, וכל החבורה הנכבדה הזו קשובה לקולה של בת חווה אחת. כמה נתקנאתי בבת היחידה הזו, בה ובקסמה ומשקלה הרב גם בחייהם.

כל הצמודים לדלפק הבורסה, שרואים רק גוום ואחוריהם, עומדים-נשענים נינוחים עד שמזכירים "נפטא", "דלק", "פז", "לפידות"... אפילו אל אפי מגיע ניחוח נפט כשאומרים "ירדן". כאילו נמלאו מימי ירדן שוקטים בזהב שחור, בדם האדמה המיטיבה עם הערביים ושאר ישמעאליים. לנו נתנו את האדמה (וכמה שהנתינה הזו עולה) ולהם נתן אלוה את דמה...

 

כמו בסינימה

ובכן, סביב אותו דוכן עגול בקשת רחבה – גם גברים כאמור. במרכז העסק אישה ולצידה שניים הרושמים כל מילה שהיא פולטת ושהאחרים משיבים. בצד שולחנות ורושמים שם משהו ומחשבים, ומעבר לזכוכית, כמו בסינימה, השומעים החופשיים, הספקולנטים. המקצוענים ממש שאינם סומכים על סוכן שכבר יקנה וכבר ימכור. שלא רוצים ברווחים קלים אלא לצאת אל "החזית", להסתכן במתח, להחליט החלטות מהירות, להורות לקנות חבילה, למכור חבילה...

לעת עתה יש רק קונים. כמו באיזו מכירה אמריקנית מעלים את המחיר, אבל המניה נשארת אצל בעליה. אנשים התעשרו בשבועיים האלה על תנאי. אם יהיה להם דם – ימכרו – ויכפילו את כספם. אבל מי יש לו דם. ואולי מחר יעלה יותר.

"בטח יעלה יותר."

"מניין אתה יודע. עוד אני מחזיק במניות של "לפידות". קניתי בשלושים ושלוש ואחרי עשרים שנה לא נמצאו קונים בשלוש לירות..." 

אבל הפעם מדובר בדבר רציני. חברות זרות לא היו משקיעות מיליונים רבים בקידוחים. הפעם מדובר בקידוח עמוק.

בקידוח אמוק.

"קח יהודי כמו מכס פישר – זה לא סתם "לה פונטיין" – זה יהודי רציני. זה גם מנהיג. מגיע לו. לולא היתה הממשלה בטוחה שיש פה משהו לא היתה נותנת לו להשקיע, להפסיד כסף, ולהיהפך לשונא ישראל בסופו של דבר. אנחנו צריכים אותו מי אם לא הוא הולך לדבר עם הנשיא כשצריך מימון ביניים?"

אבל מכס פישר הוא רק חלק קטן. אם יש נפט למה נתנו אותו לחברה זרה?

"גולם. הלא מדובר בשטח שהוא לא לגמרי שלנו. שיש עליו עוד ויכוח. ואם נצטרך לזוז?"

אם נצטרך לזוז לא צריך להשקיע אבל אם כבר משקיעים ומקווים לרווחים, אז למה שזה לא יישאר שלנו?

"מאותה סיבה. כי אם תשקיע המדינה, זה על קרן הצבי אם נזוז. אם חברה פרטית, תמיד יישארו לה הזכויות. מבין – בן יקיר לי אפרים."

יד לפה

"אז אתה אומר שזה משהו."

"אני אומר שכן. ואני אומר שצריך לקנות."

"ומה יהיה מזה למדינה?"

"יהיה נפט."

"אני אגיד לך משהו. יהיה נפט אם נקדח לרוחב. נגיע לאיזו באר שכבר קיימת.

"שש... אומרים שזו התוכנית."

"יד לפה. קנה. גם בשבילי."

"קנה 'נפטא', קנה 'דלק'. קנה 'פז'."

"אלה שותקות ולא מכריזות כלום. יש להן חלק בעיסקה, אין להן חלק – השד יודע."

"שתיקה כהודיה."

"בטח. בגלל השתיקה הציבור קונה."

"עוילם גוילם."

"אומרים שיהודית מילר עומדת להנפיק מניות."

"בכל אופן יותר כדאי להיצמד למשהו שמריח עם נפט מאשר עם פרפום."

עסקי נשים – עסקי נשים...

"תגיד – 'אקרילן' מנפיקה מניות נפט."

"מה עניין שמיטה אצל הר סיני."

"סיני – נפט – דווקא יש. אבל יש יותר. קראתי במדור הנשים שאת חומר הגלם לתעשיית חוטי האקרילן מפיקים מפסולת הנשארת מן הנפט המזוקק."

"יש לי. קנה מניות של בתי הזיקוק לא רשומות בבורסה."

"מה רשום בבורסה?"

"תשעים חברות. תביט על הלוח." 

"שקט! אתם מפריעים."

"תגיד מהר איזה. בוא נחליט מה קשור בנפט. "ניירות חדרה". נקנה "ניירות חדרה."

מה לנייר ולנפט?

דלק למכונות הנייר.

עובד על חשמל.

וממה מפיקים חשמל?

מדברים על כור אטומי. לא שמעת? 

עד שיכניסו את הכור האטומי – הנכדים שלי יהיו כבר סבים.

בן כמה אתה?

בן עשרים וחמש.

מניין אתה?

מקדום.

שכך תחיה.

שכך אחיה.

כל הכבוד.

כל הכבוד גם לך.

אבל מה עושה כהן בבית הקברות?

עבודה, יקירי, עבודה. כמו שנאמר – פשוט נבלה בשוק... וזה בהחלט מכובד. וגם חשוב. הבורסה בעליה כשהמשק פורח. המדינה מעונינת בעליות בבורסה, בספיגת כסף מן הציבור והפנייתו למשאבים של תעשייה, ייצור, פיתוח הארץ...

כל זה טוב ויפה. אבל איפה תהנה פה המדינה מעליות מניות "ירדן", "נפטא", "לפידות", "פז"? ילך מכיס לכיס ולמדינה "א פייג". בסופו של דבר יתברר שאין בכלל נפט – וקבוצה של אנשים תמצא את עצמה פתאום בלי פרוטה לפורטה ותיפול למעמסה על משלם המסים כמקרים סוציאלים. אני ואתה נצטרך לקיים אותם. זה שייצא מכל העניין הזה.

סטופ. עוד לא אמרנו שאין נפט. 

צריך עיניים בראש, בן אדם. יש נפט אין נפט – מה זה חשוב למניות. הלא כבר יש פה מכרה של זהב בתנאי שלממשלה  יהיו עיניים בראשה. שתנפיק מייד מניות חדשות, תמכור בשוק. לו אני שר האוצר לא הייתי מדפיס כסף, הייתי מנפיק מניות. לא בבת אחת. בהדרגה. תוציא לשוק מניות. תספוג את הכסף מן הציבור, יהיה נפט – נשמח כולנו, יבואו ימות המשיח, ייפתחו מעיינות הישועה. לא יהיה נפט – גם אז ייפתחו המעיינות למדינה. 

ושישו ושמחו בבית השואבה.

 
לייבסיטי - בניית אתרים