שאמסייה מקבלת מילגה

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1977 >> שאמסייה מקבלת מילגה

 

11.3.77

שאמסייה מקבלת מילגה

שולחנות מכוסים "לבד" ירוק סדורים בדמות האות ח'. מזה ומזה פרצופים צעירים של נערות ונערים, ובתווך הזקנים שבאו לתת. לתת נאום קצר, לחיצת יד, ברכה – וצ'ק על חמש מאות ל"י, מילגה ל-30 נערות ונערים הלומדים בסמינר למורים, מורות וגננות ערבים בחיפה.

מעניק המלגות הוא סוהיל שוקרי אבן חסאן, ראש הווקף החיפאי הפרטי ומטעמו שלו. מפעם לפעם הוא תולש צ'ק מוכן מראש, כתוב אנגלית, מפנקס הצ'קים, ומכבד את היושבים ליד שולחן הנשיאות בהושטת הצ'ק לתלמיד או לתלמידה המצטיינים בהישגיהם ובהתנהגותם – ואשר חמש מאות הל"י יהיו משמעותיים לגביהם. לפי סבר הפנים וההתרגשות בציבור המורים והמורות בדרך – ניתן לחוש, שלמרות האינפלציה, חמש מאות לירות ישראליות הן עדיין מחצית האלף! ואולי לא רק הכסף תורם להתרגשות – אלא גם המעמד. אם העובדה, שנבחרו מתוך 450 סמינריסטים; עצם העובדה שהם מסובים עם סוהיל שוקרי, עם סגן ראש העיר בלובשטין, עם יורם כ"ץ הכל יכול מלשכת היועץ לממשלה, היועץ, מ"מ של טולידנו, מר גור-אריה, הקאדי של הגליל – מצלמת קולנוע, עיתונאים...

ערביי ישראל והרעש ברומניה

חיים אנו זה בצד זה, זה בתוך זה, שני עמים חיים יחדיו. התל אביבים כמו על איזו פלאנטה אחרת. אבל הירושלמים והחיפאים – ממש זה בתוך זה. ובכל זאת, כמה מכם כותבים וקוראים יהודים, וכמה מכם קוראים ערבים, כבר ביקרו בבית ספרו של בן הדת האחרת?!

הסמינר למורים בחיפה הוא אחד מבתי הספר הנקיים, המסודרים והנעימים ביותר, מכל בתי הספר שבהם ביקרנו. התלמידים שבאו מכל רחבי הגליל, מסחנין, דבוריה, ערב-שיבלי, עכו, דיר-אל-אסד, רמי – פאטמה, שאמסייה, גורי ואחרים – נראים כצעירים מתל אביב, רמלה, רמת גן והרצליה פיתוח. אלא שהם מנומסים יותר, לפחות בין כתלי ביה"ס – ובייחוד בשעת הטקס – והם לבושים היטב ובטעם.

אנו יושבים בחדר המורים הגדול והרחב, שהוא גם ספריית בית הספר. הקירות מכוסים בארונות ספרים הכורעים תחתם מרוב ספרים. מעליהם, במקום בולט, סמל המדינה ודיוקנאות רשמיים של ראש הממשלה יצחק רבין ושל נשיא המדינה פרופ' אפרים קציר. נציג נוסף של ממשלת ישראל, בגודל טבעי – היועץ החדש מר בנימין גור-אריה. הוא מביא עמו מטעם המדינה עשרים אלף ל"י לספריית בית הספר.

לומדים רומנית בנצרת עלית

לסמינר ישנם הרבה דורשים, אולם מספר המקומות מוגבל והסלקציה קפדנית. מאלף מועמדים לשנה זוכים להתקבל 160. האחרים הולכים לבתי ספר כלליים או לתיכון מקצועי. השכלה תיכונית היא כמעט נחלת הכלל. גם השאיפה להשכלה גבוהה שוב אינה נדירה. צעירים מן הכפרים בגליל, אם לא "הולך להם" להיקלט באוניברסיטה בחיפה, ירושלים, באר שבע, או תל אביב – תמצאו אותם... ברומניה.

רוב הסטודנטים הישראליים הלומדים ברומניה, כך יודע לספר יורם כ"ץ מלשכת היועץ בחיפה, הם ערבי הגליל. ובייחוד כך מנצרת. מנצרת תחתית עולים לנצרת עלית, לומדים שם רומנית – השפה הרומנית היא תנאי להתקבל באוניברסיטה ברומניה.

גם הח"מ, שבאה לסקר, זוכה להעניק צ'קים, וזוכה ללחוץ ידיהם של מורים ומורות ערבים לעתיד, שיהיו בין מעצבי האישיות העיקריים, בין מחנכיו ובוניו של דור ואולי דורות, בצפון הארץ ובכפרי הגליל, ואולי גם מעבר לגבול... אל לחיצת היד וברכת "מזל טוב" ו"הצלחה בדרך" מצטרפת משאלה וגם תקווה, כי בבוא העת יזכרו הצעירים את החסד לנעוריהם; שידעו להעריך ולהעביר לתלמידיהם את מה שרכשו בבית ספר השייך לרשת משרד החינוך של ממשלת ישראל, המתקיים מתקציביה, בנוי לפי מתכונת של רשת חינוך מודרנית ומתקדמת, תוך כיבוד ערכי דת ומסורת וצרכי הקהילה הערבית ועצמאותה העדתית.

 
לייבסיטי - בניית אתרים