תל אפק ומגדל אפק

דף הבית >> מאמרים >> שנת 1972 >> תל אפק ומגדל אפק

 

27.10.72

תל אפק ומגדל אפק

תמיד חשבנו שמוטב להיות מגדל מאשר תל. אבל לא כך הוא כשמדובר באפק. שעה שמגדל אפק שייך למועצה המקומית ראש העין, מצוי תל אפק בשיפוטה של עיריית פתח תקווה.

ראש העין – כל מי שעיניו בראשו יודע שיש לה בעיות למכביר, ובסולם העדיפויות שלה נמצאת הדאגה לפארק שייבנה ויינטע ויטופח במגדל אפק, אי שם בתחתית הסולם. המועצה קבעה שלט על התל המוליך למגדל אפק, המכריז שהיא מבצעת עבודות-פיתוח לפארק – ובזה יצאה ידי חובת הפיתוח. עיריית פתח תקווה מפתחת בפועל. בלי שלט.

המרחק בין מגדל אפק לתל אפק הוא כשני קילומטרים. שני המקומות נזכרים במקורות ושניהם ידעו מלחמות יהודים ובשניהם חנו מחנות צבא ובשניהם עברה "דרך הים". במגדל אפק מצויים מבנים רבי רושם, מבצרים של ממש, שבשיפוץ לא רב יוכלו אף לשמש אכסניות. אבל בתל אפק מצויות חורבות בלבד, תל. אבל תל הוא מבצר אנטיפטרוס (כך קובעים הארכיאולוגים), ולא כפי שכתבנו בטעות בשבוע שעבר. ועם המבצר הסליחה. עם שני המבצרים הסליחה. 

בלי שהדבר מורגש שעה שעוברים בכביש, צומח לנו פארק ענקי בן שמונה מאות דונמים בתל אפק. חורשות אקליפטוס שניטעו בימי המנדט משמשות כבר עתה לפעולות גדנ"ע ומחנאות, חורשות אורנים, מדשאות, מגרשי ספורט, שטחים שמכשירים אותם לבריכות שחייה, לרכיבה, לנופש למשפחות ולנוער – הפארק יהיה פנינת-קסם במהרה בימינו, אם לשפוט לפי קדחת העשייה במקום.

בהדרכתו של ליפא יהלום, אדריכל גנים שמשרדו תיכנן ו"בונה" את הפארק החדש, רואים איך "סתם אדמה" נעשית פארק מאורגן ומתוכנן; איך חלקות של "חאפ", שנחטפו על ידי כל מיני בעלנים, פרטיים וציבוריים, חוזרות להיות נכס העם, לרשותו ולהנאתו. והוא מספר על העיסקות המורכבות הכרוכות ב"גאולת קרקע" לכבוד יופיה של ישראל ולכבוד עם ישראל.

בתל אפק מצויים מעיינות הירקון ומשם באים לנו מי השתייה. אזור רחב מאוד, בלב לבו של הפארק. של אדמה יפהפיה לגנים, ישאר בחינת נרות חנוכה, שאין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. ואדריכל הגנים כואב את גזילת השטחים הנרחבים הללו מן הפארק שלו, אם כי הוא מבין, שלרוות צמאון למים אולי חיוני יותר מאשר לרוות צמאון ליופי.

שכנות זו של פארק ומפעלי-מים, עם כל היותה טבעית, אינה בריאה ביותר, מהרבה בחינות. אלף ואחת רשויות שותפות למבצע, ואלף ואחת רשויות רבות את ריבן ושומרות על זכויותיהן. כך, למשל, משגיח משרד הבריאות בשבע עיניים על פיתוח השירותים למען ציבור המבקרים בפארק. לעומת זאת, מגביל הוא, או רשות אחרת, את כריית בורות השפכים במקום, מחשש שהאדמה תספוג אותם ותזהם את מי השתייה. יש להתקין אפוא רשת ביוב ולהתחבר לביוב מרכזי ומרוחק.

פיתוח הפארק מבחינה טופוגרפית, אינו נתון לתכנון המתחשב רק בצמחיה, בדרישות אסתטיות של גינון וצורכי הציבור, אלא חייב להתאים עצמו לגובה מכון השאיבה, הבריכות והמוביל.

מפחד זיהום גודר שטח נרחב מאוד סביב מפעל-המים, שטחי המפעל מצוים ממש בלב לבו של הפארק וחותכים אותו לחלקים. המפעל עומד גלוי, הצנרת מונחת על הקרקע ומכערת את הנוף היפה, ומר יהלום, חוזר ומזכיר לעצמו, ש"הם" הבטיחו לו להתחשב בצד האסתטי ולהטמין את המוביל.

תל אפק עצמו, ובו חורבות מבצר אנטיפטרוס, משתרע על שטח של מאה דונם. בשטח זה עורכים עתה חפירות ארכיאולוגיות, ונמצאו ממצאים חשובים על ידי משלחת חפירות של המכון הארכיאולוגי של אוניברסיטת תל אביב והסמינר התיאולוגי מניו-אורלינס, בהנהלתו של ד"ר כוכבי. שטח זה קשה מאוד לגנן. כל עץ או צמח שנוטעים בו כדי להחיותו, הורס היסטוריה. הבריטים לא התחשבו בכך, ועצים ניטעו על התל. הארכיאולוגים רואים בהם בכיה לדורות.

באופן טבעי יש רצון שפארק גדול כל כך "ישב" על דרך ראשית. שהגישה אליו תהיה קלה ומזמינה. אולם על דרך המלך "יושבות" אדמות גבעת השלושה, למשל, וגבעת השלושה אינה להוטה לוותר, ואפילו כהוא-זה, על שטחי קרקע למעבר. לו היה המדובר בקרקע פרטית יש לשער שהיו מפקיעים (כבר קרו דברים כאלה) אבל כשמדבור בקיבוץ מנהלים מו"מ. איננו שוללים את המו"מ. ההפך הוא הנכון. ולקיבוץ יש זכויות. אבל חוק צריך להיות חוק. אחד.

וישנה מגרסה שהועברה כבר במאורעות שלושים ושש – מספר האדריכל – ממגדל צדק לכביש המוביל לפתח תקווה, והמגרסה "צובעת" באבק את כל הסביבה, את החי והצומח, וכל מי שיבוא אל הפארק. יהיה זקוק להרבה אוויר צח כדי לנקות את ריאותיו אחר "דרך היסורים" הזו.

וישנה רכבת שעוברת פעמיים ליום, בבוקר ובערב, מחיפה לירושלים. והגדר שלה היא כמסננת העוצרת כל פסולת בבוא הרוח, כל נייר מתעופף. והיא גם גוזלת הרבה משטחו של הפארק, ומעמידה בפניו בעיות של גינון, גידור, ניקוי.

בקיצור: רוצים פארק – עובדים בפרך. רוצים פארק עם עבר היסטורי – עוד יותר קשה. בשלב ראשון יעלה הפארק הזה, בן שמונה מאות הדונמים, למעלה משני מיליון לירות. בשלב סופי – כשבעה מיליון.

מכאן, טוב תעשה ראש העין אם תוותר על מגדל אפק ועל הפארק שם ותמצא לו בעלים ראויים. אחרת יהיה בבחינת פיל לבן, לא עלינו.

מגדל אפק זקוק מאוד ל"אבא", גם אם המבצר הבנוי עליו אינו נקרא "אנטיפטרוס".

 
לייבסיטי - בניית אתרים