22.5.70
שיח עם רב אלוף מרדכי מקלף
לכל מקום שמגיעים באירופה, לפחות בארצות בהן נזדמן לי לבקר זה עתה: שוויצריה, אנגליה, איטליה, וביקור חטוף בגרמניה, מצאתי אשכוליות ותפוזים מישראל.
נשוקי השמש היפואים הביטו בגנדרנות מעל איצטבות הסופרמרקטים, חנויות הפרי המובחר, הבריקו מעל דוכנים בשווקים, מגישים אותם במסעדות מפוארות ומפוארות פחות.
כל הכבוד, אתה אומר לעצמך וטופח לעצמך על שכם. ולא רק משום שארצך עושה ביזנס ומשתלטת על שווקים, אלא משום שפרי הוא שגריר שלום. פרי מישראל הוא עדות חיה, שישראל המופיעה על כל העמודים הראשונים עם רובה ביד, יש לה גם אֵת. שבישראל צומחים עצים, ואנשים מגדלים פרחים ותפוזים.
חשבתי בלבי, אך אבוא ארצה, אלך אל מרדכי מקלף, אלחץ ידו ואומר לו: "כל הכבוד, מוטקה. כבשת את אירופה. אירופה מלאה בתפוזים מישראל". ואכן, הדבר הראשון שנתבקשתי על ידי עורכי לעשות היה לראיין את מר מקלף לרגל התפטרותו. "אכן, גבר, אמרו. נכשל – על כן הסיק מסקנות והתפטר".
"לא דובים ולא יער," אומר מקלף. "נכון הוא שהסקתי מסקנות, והגשתי התפטרות, אבל לא משום שנכשלתי. עובדה – לא קיבלו את התפטרותי, ומוכנים לקבל את המסקנות שלי..."
אי שם בקומה שמינית או תשיעית, הכל נראה אחרת. התפוזים נראים קטנים ואילו הבזאר של מיח"א שהגברת מקלף פעילה בו, נראה גדול. היא מסיימת סריגת איזה מלבוש שיימכר באחד הדוכנים ובין הזמנים מכינה לנו קפה חריף ושואלת אם מותר להישאר ולשמוע.
רב-אלוף (מיל.) מקלף, שעזב את הצבא לפני שש-עשרה שנים, הוא אדם צעיר, וקשה להאמין שעוד לפני שש-עשרה שנים "יצא לפנסיה". יותר מאשר שירת בצבא, הריהו כבר אזרח, ובכל זאת נשאר לו ה"רב-אלוף" ובכל זאת דבק בו הכינוי "גנרל" וכשמשהו לא מסתדר מנפחים שפתים ואומרים: "גנרל!..."
"מושגים מוזרים יש לאנשים על צבא – אומר הרב-אלוף (מיל.) – הרמטכ"ל אינו יושב ויורה פקודות, וכולם עונים 'כן המפקד!' בכלל, בדרגים הגבוהים אין נותנים פקודות. ישנו מטה והמטה יושב ודן. ישנן התלבטויות, יש שיקולים, כל אדם בצוות מופקד על הנושא שלו, שהוא בקי בו. ביחד דנים אך לכל דיון חייב לבוא סוף. וסוף הפסוק הוא בידי הרמטכ"ל.
"בחיים האזרחיים זה אותו הדבר – אלא שבחיים האזרחיים התהליך ל'סוף פסוק' הוא הרבה יותר ארוך...
"לא מצאתי שוני בין עבודתי הפיקודית לעבודתי במפעלים אזרחיים. אותם עקרונות הדאגה לחיילים או לעובדים. מוראל היחידה דומה למוראל הגוף שאתה מנהלו. התכלית של הצבא – מִבצע. הארגון שאותו אני מנהל עתה ושממנו ביקשתי להתפטר – עוסק בשיווק פרי הדר. באותה מידה יכולתי לנהל תעשייה של נעליים. רשת של דיסקוטקים? למה לא. הרי לא היו מחייבים אותי לרקוד, הצבא אינו אומר מה לחשוב. הוא נותן לך את המסגרת איך לחשוב... זה בית ספר-טוב."
"למה התפטרת?"
האיטצבה ברומא והפרדס בנס ציונה
"זה מסובך. צריך להיכנס לקצת היסטוריה. כשבאתי מצאתי ענף מאורגן, אבל לא מותאם לשנות השבעים. והארגון שהיה טוב לשנות החמישים – סבור מקלף – אינו טוב עכשיו. תנאי הסחר והשיווק השתנו. אם פעם היו קונים סוחרים, סוכנים, סיטונאים ולאחר מכן היתה הסחורה עוברת לזבנים ודוכני שווקים, קמו ארגוני מכירה גדולים, כמו הסופרמרקטים, הקונים בעצמם, ומשווקים בעצמם. מן היצרן אל הצרכן. אם פעם יכול היה הרוכל לומר: "מאדאם, סניורה, מיסס – קני תפוזים מישראל, הם טובים יותר," עכשיו צריך הפרי בעצמו לומר את דברו בעצם מראהו.
"ההצעות שלי היו לעשות ביזור (דצנטראליזציה) של המכירה בחו"ל לפי הבעיות האופייניות לשווקים, עם מרכזי מכירה באנגליה, בשוק המשותף, ובסקנדינביה. ועוד אחד לדרום מזרח אירופה. מרכז כל המשרדים האלה יהיה בארץ. מרכז אחד ויחיד. כי נוסף על הכל מרבית העיסקות הן עיסקות חליפין (מוכרים תפוזים, קונים חומרי אריזה, וכו')"
למה התנגדו להצעה, והאם כדאי היה לראותה כבעיה עקרונית ולהתפטר בגללה?
הברכה שבנזק
"בהחלט. הרי אמרנו שהמטרה של מועצת פרי ההדר היא לשווק. במצב הקיים איני משיג את התוצאות הטובות ביותר, ועם תנאי ההתחרות הקיימים יילך המצב ויורע. למה התנגדו? משום שעם הארגון החדש וביטול הקודם יצומצם מספר העובדים ויבוא גם שינוי פרסונלי."
וכאן הפרדוקס! הפרדסן צריך להיות מעוניין בהגדלת הייצוא והגדלת הרווח. חסכון במספר העובדים – הוא כסף. והנה המתנגדים העיקריים לתכניתו הם אנשי הסקטור הפרטי אשר תמכו בו, אשר הציעו אותו לתפקיד מנהל המועצה. אנשים היושבים במשרדים באירופה, במשרד הראשי בלונדון, הם ברובם נציגים, וקרובי משפחה של הסקטור הפרטי – אומר מקלף – והם חוששים שייפגעו. "יש בין היושבים במשרדים ההם אנשים העוסקים בעבודה זו באירופה כבר שלושים שנה. ומשהו קרה במשך הזמן הזה. והעיקרון של חילופי גברי, עקרון בריא, עליו חונכתי – אינו תופס לגביהם. מבינה?..."
ולא הגשת את התפטרותך בגלל "מיליוני התפוזים" המתרוצצים באירופה?
"איזה מיליונים מתרוצצים שם? המספרים הללו הם פרי דמיונו של כתב מבולבל. העונה טרם נגמרה, ועדיין קונים, ואם אחוז מסוים של פרי יישלח בחזרה או יירקב – מה אפשר לעשות. היתה שנה טובה לגידול לכל הפרדסנים גם במרוקו וגם בספרד – והיה חורף ארוך מאוד באירופה שהפריע בשיווק.
ומה ביחס למחיר הנמוך שהשגת לפרי, והטענה שמוטב היה לצמצם מעט את המשלוח ועל ידי כך להשיג מחיר טוב יותר?
"מה אני יכול להשיב על שאלה כזו? לוא היינו יחידים בשוק. אולי. אולי כדאי היה אפילו להטביע פרי במקום לשווק (דבר שאני מתנגד לו), ואולי ניתן היה להפנות אותו לתעשייה. אבל אפילו במחיר 'הירוד' קיבלנו יותר מאשר לוא הופנה חלק מן הפרי אל התעשיה. אבל העיקר, הספקים הגדולים של הפרי, ספרד ומרוקו, אינם קשורים איתנו בקרטל. הם לא התחשבו בכך שהצפת השוק תוריד את המחירים .כיבוש כל שוק מבטיח גם המשך לשנה הבאה.