3.6.77
עוד לא היה כנס כה פופולרי, שמשך כל כך הרבה תשומת לב, כמו הקונגרס הבינלאומי של מנתחי הלב וכלי הדם, שהתקיים השבוע במלון "הילטון" תל אביב.

מצוידים בשאלות גורליות המצפות לתשובות גורליות לא פחות, יצאנו וחזרנו כלעומת שבאנו. איש מן הרופאים הגדולים שלנו לא היה מוכן או לא ידע להשיב תשובה נאמנה, באיזו מידה, אם בכלל, משנה התקף לב את מבנה אישיותו של החולה? האם אדם אחרי התקף לב מסוגל לחזור לפעילות מלאה, ואחרי כמה זמן? האם ההתנסות המרה לא תעיב על פעילות זו? האם כושר ההחלטה וטיבה ישתנו? והאם ניתן למנוע השנות התקף על ידי ניתוח?

ואחרון אחרון, מה דעת החברים המלומדים: אדם, שקיבל "תזכורת" של התקף, האם יאבד עשתונותיו, האם יסתכן בדברים והחלטות שלא היה מסתכן בהן במצב נורמלי, כש"כל החיים לפניו", כביכול?

ראיינו את פרופ' "כריסטיאן ברנארד" שלנו, הלא הוא מוריס לוי, את פרופ' מוזס, את צ'רלס מק'קולום, עמיתו ונציגו של גדול מנתחי הלב בעולם, דה-בקי מיוסטון, טקסס, ועוד רבים אחרים מן הגדולים שלנו ומן הגדולים "בעולם החיצון", דיברנו על השאלות הנוגעות למחלות לב, מניעיהן, גורמיהן, דרכי ריפוי, ניתוח, חידושים, וחזרה לחיים תקינים. ביקשנו תשובות לשאלות המעיקות עלינו ונענינו – שלא צריך לקחת ללב. אין בכך חידוש ומחלות הלב והתקפי הלב כבר היו לעולמים, וככל שתחולת החיים של האדם רבה יותר, רבות יותר הסכנות של התקפי לב. הרפואה בעולם התקדמה במידה כזו, שאפשר להעמיד על הרגליים כמעט כל מי שלקה בהתקף לב, ולא סתם רגליים – אלא רגליים איתנות. שהתקף לב עדיין אינו יוצר מחלת לב, אלא אם נגרם נזק. והנזקים אינם שווים. שניתן לעזור גם ללב ניזוק, אם בריפוי כלי הדם, בחוץ או בפנים, אם בהחלפת חלקים, אם בעיקוף, אם בהשתלה, אם בעזרה של קוצב לב, ואלף ואחת דרכי ריפוי המסוגלים להחזיר את הכושר המלא.

כל מה שאפשר לעשות בחו"ל

נתבשרנו גם שכל שניתן לעשות במרכזי הלב הגדולים בעולם, ניתן לעשות בארבעת המרכזים שאצלנו. רמב"ם, תל השומר, הדסה, בילינסון. שרופאינו "אינם מביישים את הפירמה", ועצם קיום הקונגרס הנוכחי של האגודה הבינלאומית אצלנו, אומר הכרה בנו ובהישגינו. כל מה שניתן לעשות בחו"ל ניתן לעשות בישראל – אומרים הפרופ' מוזס ומוריס לוי. ואין שום ניתוח שאין אנו מסוגלים לבצע כמו בשאר המקומות בעולם. פציאנט שלנו שוב אינו חייב לנדוד ולחפש מזור בחו"ל.

את דברי רופאינו חזר ואישר הד"ר מק'קולום, מצוות המנתחים של דה-בקי. אדם אחרי התקף לב יכול לשוב לפעילות מלאה וכושר ההחלטה שלו לא ישתנה בדרך כלל. אם לאותו אדם יש מוטיבציה חזקה להחלמה, אם יש טעם לחייו, אם הוא מרגיש שזקוקים לו ומצפים להדרכתו והנהגתו, שהעתיד צופן לו אתגרים, אדם כזה בדרך כלל יחלים מהר יותר. אבל, כל מקרה הוא "בן יחיד" ואין להסיק מסקנות כוללניות. בכל אופן, אומר הפרופ' מק'קולום, שני נשיאים של ארצות הברית לקו בהתקפי לב, והם סיימו את הקדנציות שלהם במלואן ובכושר מלא – הלא הם לינדון ג'ונסון ואיינזהאור.

עו"ד שלקה בהתקף

לו היית באמצע משפט מסובך שהוא בעל תוצאות גורליות לך, ועורך הדין שלך היה נתקף בהתקף לב, מה היית עושה, משאיר משפטך בידיו, או מחפש לך עורך דין אחר. יד על הלב, אדוני מנתח הלב?

"נו טוב. מה הייתי עושה... ראשית כל הייתי מתעניין לדעת מהי בדיוק מחלתו, איזה נזק גרם התקף הלב, אם בכלל. מה מצבו ומה סיכויי החלמתו. הייתי מביא בחשבון שעורך דיני אינו פועל לבדו, שיש לו עוזרים והייתי בודק מי העוזרים שעכשיו תהיה האחריות עליהם גדולה יותר. כן, יש לשער שהייתי משאיר בידי אותו עורך הדין את משפטי, שהרי אחרת לא הייתי נותן אותו בידיו מלכתחילה.

"הייתי שמח לו דחו מעט את המשפט ולו היה סיפק בידי הפרקליט לשוב לאיתנו ולהתרגל לנהוג בחייו במתינות, עד שישובו לזרום בקצב הרגיל שלהם."

"האם לקחת את מצבו של ראש ממשלתנו המיועד ללב?"

"אני חושב שלא. אף כי אני חוזר ואומר – איני יודע מה טיב המחלה שלו, אם היה לו התקף לב, ואם היה – איזה עקבות השאיר אם השאיר, ומה מצבו כיום. בכל אופן, יש לכם רופאים טובים. ניתן לסמוך עליהם."

בקונגרס הבינלאומי משתתפים כמאתיים מנתחי לב וכלי דם נודעים מישראל ומחו"ל. בישראל רשומים באגודה חמישה עשר מנתחי לב. משתתפי חו"ל באו משתים-עשרה ארצות. נעדרו כל החברים מארצות הגוש המזרחי ומארצות ערב והים התיכון. כמאה הרצאות הושמעו, באולמות וחדרים נפרדים, המומחים הנלחמים באויב מס' אחד של האנושות, ההורג והורס חיים מילאו את חדרי ההרצאות, אבל יותר מכל ריתקו אותם המסדרונות, המפגש עם עמיתים, שיחות שבהפסקות, ביקורים בבתי חולים. כמו בכל הכנסים מסוג זה, ולא חשוב באיזה מקצוע, העיקר הוא המפגש האישי: מתעניינים לדעת מה עושים הקולגים. לא מצפים לגילויים סנסציוניים. בדרך כלל אין תגליות מרעישות. עובדים בכל העולם באותם נושאים, מפרסמים בבטאונים מקצועיים, יודעים מה עושים העמיתים, וסודות כמעט שלא ייתכנו. קיים שיתוף פעולה מלא, החלפת מידע ומרבים לעבוד בצוותות בינלאומיים.

כמו, למשל, הצוותים העובדים על פיתוח הלב המכאני. פרופ' לוי אינו מאמין שבדורנו יהלכו בינינו אנשים עם לבבות מלאכותיים, ואילו מק'קולום מספר שדה-בקו מאמין בלב המכני ומתייחס אליו במלוא הרצינות. הוא מאמין כי במהרה בימינו יוכלו בני האדם ליהנות ממנו. הצוות של דה-בקי, שהוא אחד מארבעת עמיתיו, עובד על פיתוח לב מכני בתיאום עם צוות רוסי. נעשו ניסיונות רציניים מאוד בחיות, בהצלחה ניכרת והיום אינו רחוק שניתן יהיה להחלף לב פגום בלב מלאכותי. "אני אישית איני משתתף בעבודה זו, אבל אני מעריך אותה מאוד ותולה בה תקוות" – אומר פרופ' מק'קולום.

והשתלות לב?

"אנחנו חדלנו לחלוטין מהשתלת לבבות. כליות ממשיכים להשתיל.

"לא "מחלה יהודית"

לדעת המומחים שראיינו הרי שהגורמים למחלות לב והתקפי לב אינם מתחשבים בהבדלי דת, גזע, מין, מעמד וכו'. מובן שרוב המקרים הם בגיל מתקדם, אך מק'קולום יודע לספר שמספר הצעירים בשנות העשרים המאוחרות הלוקים בלבם – הולך ורב. כשליש מן האנשים עברו התקפי לב מבלי שידעו על כך, והתגברו עליהם במהלך חיים רגילים. כן הוא מטעים שאם גם רבים מבין העוברים ניתוחים הם יהודים, אין זו מחלה התוקפת דווקא יהודים. כן, מרבית הלוקים הם גברים. ויש מחקרים בנושא זה, אך לא כאן המקום לעמוד על הסיבות.

הגורמים? גיל, מחלות קונסטיטוציונליות, תורשה, שומן, חוסר פעילות, עישון, מתח וגורמים רבים אחרים.

*

מסתובבים בפרוזדורים ובאולמות הכינסה. רואים גם תערוכה קטנה, קוצבי לב הנראים כמו מציתים, וכאלה שהם קטנים ומעוגלים המיוחדים לנשים, שניתן יהיה להצפינם בלי שיורגש בהם, מיני עורקים מפלסטיק, ומכוני לב בזעיר אנפין.

אווירה של העולם הגדול, אווירה של אזרחי העולם מכל העולם, של לב אחד שאינו יודע גבולות ומגבלות, אלא מושל עליון אחד. סוד החיים. רופאים מנסים לפתור רזיו, לגנוב עוד שנה, עוד שעה של נשימה ופעימת לב.