1.4.60

ייתכן ותגידו: "ובכן מה? כשהבעל בוגד באשתו, או אינו דואג לפרנסה, או מזניח את ילדיו וביתו, זה עצוב יותר..." ייתכן. אך כשלקחתי ספר אחד בידי – ופתחתיו – בכיתי. ונדמה לי אז, ועדיין כך נדמה, שאין עצוב יותר מן המקרה אשר אספר להלן:

היה זה לפני כשנה. בביקורי באירופה נפגשתי עם סופרת אחת נודעת מאוד ואהובה עלי במיוחד. חרדתי מאוד לפגישה. הרבה חשבתי על מה אדבר אתה, והתפללתי לא לבייש בשיחה זו. (אתם יודעים איך זה. כל ישראלי הופך, משום-מה, לנציג ישראל. הוא אינו פלוני – איש פרטי אלא שגריר...) רציתי לדעת כיצד היא חיה, אם גם היא מתלבטת בבעיות התהום הזו הרובצת לרגלי כל אשה עצמאית בתחום יצירתה. האם גם סופרת נודעת נקרעת בין תפקידה כאם ואשה לתפקיד אשר הטילה על עצמה מרצון או מגורל? כיצד מתייחס בעלה או חברה-לחיים, לעבודתה. האם גם מעיניו מבצבצת אותה שמינית של לעג וביטול, הנובעים מחוסר עניין או קנאה?!

כשהיוצר הוא גבר, יודעת האשה להיות רֵע כה טוב, מלווה כה נאמן. עבודתו, הישגיו וכשלונותיו, הם חלק מחייה. היא גאה בהצלחותיו וכואבת את יסוריו. היא כמו מתבטלת, כמו נעלמת, כשיש צורך בכך. היא מבטלת את רצונה מפני רצונו, כדי לא להיות גורם מעכב, אבן-נגף, אלא הדום לרגלים. (בנבכי לבה שואפת כל אשה, והיא מוכנה לוותר על כל הישג וכבוד, כדי להיות הדום לרגליו של איש גדול...) והיא יודעת ליהנות מתפקידה זה. האם יודע זאת גם בעלה של יוצרת גדולה באמת?!

באתי לאותו בית והכל היה שפיר. פגשה אותי אשה בלתי רגילה. היא לא איכזבה במאום את הרושם שיצרה מרחוק. שנונה, למודת נסיון חיים, יפה ומלאת בטחון עצמי. אם פה ושם ביצבצה ציניות ספק-עוקצנית ספק-שובבה, היא נעלמה לחלוטין מעיניה, בדברה על בעלה. "הוא נפלא" – סיפרה. "הוא מקור השראה ועידוד. הוא מלווה אידיאלי, נבון-רוח וטוב עין, בלעדיו לא יכלה להגיע למה שהגיעה. אין זה נכון שהגבר נופל ביכולת ההזדהות מן האשה, בכל אופן לא במקרה שלה. בעלה מגלה עניין פעיל ביצירתה והוא הטוב בקוראיה."

ביקשתי לקבל אחד מספריה האחרונים שאזל מן השוק כדי לקרוא בו בטרם אכתוב. הסופרת לא מצאה אותו בספריתה. היא טילפנה להוצאה. אך גם שם לא נמצא טופס, אנשי ההוצאה הציעו להביאו מאחד הסניפים שבפרובינציה. לא יכולתי להמתין ימים אחדים היות ועמדתי לעזוב את הארץ כעבור יומיים, ואז, לאחר שהבטחתי להשיב את הספר למחרת נתנה לי הסופרת, בפקפוקים רבים, את הספר מספרייתו הנפרדת של הבעל.

"את יודעת, בעלי אינו מרשה לי להוציא מן הבית את ספריו ובייחוד מאלה שנתתי לו. הוא שומר עליהם כעל בבת עינו, ואסור שידע שהשאלתיו.

"הספר יצא לאור לפני שנה

הפרדתי את דפיו בזהירות רבה.

איש לא פתח אותו לפני...איזה קורא מסור ונאמן...