11.10.63
מכל המשוגעים שהכרתי מעודי, הגדול מכולם ואולי השפוי מכולם היה האיש מבני-ברק. לכאורה איש ככל האנשים. בעל רגליים, ידיים, ראש ופה ושאר אביזרים שאי-אפשר בלעדיהם, ובכל זאת אחד בדורו.
יום אחד קם האיש משנתו, קרא לזוגתו והודיע לה שהוא מאס בה. די! הוא נותן לה גט פיטורין ושתלך לה.
בעובדה שאיש מואס באשתו אין כל חידוש. אבל בפתאומיות הזאת ובגילוי הלב הזה, יש חידוש רב.
השתגעת?! אמרה האישה והוסיפה עוד ביצה לחביתה המיטגנת על הכירה. החביתה היתה טובה. האישה לא. נגמר.
הלצה היא יפה יום, יומיים. אך כשהיא חוזרת על עצמה מדי יום ביומו וביתר מרץ ואריכות, הופכת ההלצה למציאות. ולא היתה לה ברירה, לאישה האומללה, אלא לפשפש במעשיה וברגשותיה. לא – התברר לה לפתע – אין אהבה ביניהם. מוטב להתגרש.
להתגרש? מה פתאום! וכי איזה זוג מן הזוגות אותם היא מכירה אוהבים זה את זו. בגלל שטות כזו אין מתגרשים בימינו וביחוד כשיש דירה עם תריסול, חובות בחנות המכולת, מכרים משותפים – וכבר לא נדבר על ילדים משותפים.
ובכלל, למה צריכה היא להיפרד מבעל נפלא כזה?
מה יש לה, לאחרת הזו, שאין י? נפלטה מפיה השאלה הקלאסית המרה ששואלת, למרות רצונה, כל אישה נבגדת מאז בריאת העולם.
וכי אמרתי לך שישנה אחרת? אני פשוט הגעתי למסקנה שאינך מוצאת חן בעיני. שנמאסת עלי. זה לא זה מספיק?
מספיק בהחלט.
ובכן, מה בדבר גט?
הסתכלה האישה בפרצוף בעלה וכיוון שידעה שאין כאן אישה אחרת – ראתה אותו כמות שהוא. והוא לא נשא חן בעיניה. היא זכרה את נחירתו בלילות, את פיקת הצוואר העולה ויורדת כמו משאבה עצבנית; את חולצותיו הישנות בעלות הצווארון המוסף הבלוי, את ידו המשתהה בכיס המכנסיים, ומלטפת כל פרוטה שחוקה, כאילו היתה הפרוטה ידידת-הנפש העומדת להפליג לעולמים.
קמצן שכזה. כיעור שכזה.
מסכימה – אמרה לו. תן גט ומיד.
רגע – אמר לה – מה החיפזון. בכלל מה את חושבת שאני ארשה לאשתי ללכת סתם כך לרחוב. ולמזונות כבר דאגת, ולדירה כבר דאגת ואצל מי יהיו הילדים – כבר חשבת? את יודעת שאני אדם עני. את גם יודעת שלי אין לאן ללכת...
אל אלוהים. מה אתה רוצה מחיי האומללים!
מה אני רוצה, אני רוצה למצוא לך בעל. מבינה?
אתה רוצה למצוא לי בעל. אתה מטורף.
מטורף או לא מטורף, בכל אופן, באחד הימים הופיעה מודעה מטורפת כדלהלן:
"אני מחפש בעל לאשתי. אישה צנועה ונאה ושומרת מצוות; אם מסורה ועקרת בית טובה. המועמד חייב להיות אדם משכיל ובעל אמצעים, כדי שיוכל לפרנס את ילדי, אך בא בחשבון גם חבר קיבוץ דתי."
ולא יאומן כי יסופר. מועמד כזה הופיע. ודווקא איש נאה ונחמד. ודווקא אחד שכבש את לב האישה ממבט ראשון. והאישה – כיוון שראתה שהיא רצויה, החלה לסלסל שערה וקולה, החלה מקפידה בלבושה ובתבשיליה והחלה תובעת גט במהרה, בימינו.
מה החיפזון הזה. חכי. כשאני אמצא אישה.
ואז שוב הופיעה מודעה, אך הפעם בנוסח שונה:
"אני מחפש מזכירה צעירה ורפרזנטטיבית השולטת בשפות ויודעת לטפל בלקוחות."
הפעם ערכה האישה כיבוד. הפעם דאגה האישה שבעלה יהיה רפרזנטטיבי ונאה, והפעם הדליקה היא אור נעים.
ומה אגיד לכם. שני הזוגות חיים עתה באושר ובידידות. האיש הנחמד עם המזכירה, והבעל עם אשתו החדשה-ישנה.
ככה זה, כשיש גישה בריאה לחיים נפתרות כל הבעיות. לפחות בסיפור.
*
אגב, הסיפור אמיתי. רק הסוף שונה במקצת, כלומר – בהרבה. אבל למה אעצב אתכם ואנו בימי חג ומועד.