1.7.75
אמש נודע לי שדבר מוזר מאוד יקרה היום בדרך לרפורמה: נציג מפ"ם בוועדת הכספים שינה לפתע טעמו ואמר: "רגע – חושבים" – והיום יציע תכנית מרחיקת לכת של הקלות.

כידוע, נציגי מפלגה זו היו אטומים עד כה לטעונים ולבקשות, למשלחות ותביעות ביחס לעיוותים ולקיפוח שהריפורמה עלולה לגרום אם תאושר במתכונתה המשופצת על ידי האוצר. המפלגה התנתה את הסכמתה לריפורמה בשכר בהבאתה כמקשה אחת לאישור הכנסת, עם הצעות השינוי בחוק מס רווחי הון ומס שבח, והפעלתם המיידית, ואפילו רטרואקטיבית.

מה גרם לשינוי הפתאומי?!

צילצלנו לחבר הכנסת מר אהרן אפרת – בעל ההצעה – לשמוע מפיו אם אכן אמת בשמועה

"אמת" – השיב אהרן אפרת (חבר עין-השופט, ח"כ חדש, זה שנה וחצי; עשר שנים חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות, וגאה על "עשרים וכמה שנים של רפת ורק רפת במשק").

"מה גרם לשינוי עמדתך?"

"הייתי בשבת בנצרת. נפגשתי עם נציגים של אחד-עשר ישובים וכפרים ערביים בסביבה. הם טענו שהם לא חדשים בארץ. לא קנו את אדמותיהם בשנת ארבעים, חמישים, שישים… בידיהם הקרקע 100, 150, 200 שנה. מאבות אבותיהם באה להם."

"עד כה, מי שהחזיק בקרקע 32 שנה ומעלה היה פטור ממס שבח בעת מכירה. עתה, לפי ההצעה של הריפורמה, אובד הפטור" המשיך להסביר מר אפרת "אם מבטלים את הזכות ההיסטורית ומתחילים בערך הרכישה מאפס – מנשלים אותם למעשה משארית הפליטה של אדמותיהם, רק מעט מאוד נשאר להם מאדמותיהם, שהיו לאבותיהם עם העליה היהודית ועם קום המדינה..."

"אי-אפשר להשוות אותם כלל עם אנשים, שעלו ורכשו קרקעות לפני ועם קום המדינה. אלה לא ספסרים בקרקעות. אלה לא אנשים חדשים שקנו אדמות - והתעשרו. את מבינה?

"לא הבינותי – אך שתקתי. 

"אני אציג מחר את הבעיה בוועדת הכספים של הכנסת ואביא גם הצעה שתפטור את הערביים הללו ממס-השבח וממס-רווחי-הון."

"כל הכבוד, חבר אפרת. אמור לי בבקשה, האם פנו אליכם גם משלחות יהודיות?"

"אם פנו? הכנסת מוצפת משלחות. מאיימים בשביתות והשבתות. מי לא בא? בעלי בתים, פרדסנים, קבלנים, איכרים..."

"מה יהיה עליהם?"

"אני אלחם שיהיו להם אותן זכויות כמו לערביים, לבני בניהם של המתיישבים בעקרון, חדרה, בנימינה."

"נדמה לי שיש עוד עיוותים, בהצעת החוק הזו, שטרם עמדתם עליהם. למה אתם כל כך נחפזים להעביר את הריפורמה בבת אחת, בריצה מאראתונית כזו? תנו לשכיר ליהנות מהקלות במס, אחר כך תבואו להכביד עליו במיסוי על 'רווחי הון'. בעל הרכוש בישראל הוא לא רק הבורגני הבטל מעבודה..."

"אני יודע – אני יודע..." אמר מר אפרת.

"ואגב, רכוש זה לא דבר של מה בכך, הוא קשור בהרבה יצרים וצדק ותמריצים וקשר לאדמה... בהרבה אוצרות טבע לא נתברכה מדינת ישראל – מסוכן לרוקן מתוכנו ערך לאומי, שהוא הקרקע, בטרם שקלו את הנושא מכל צדדיו" – אמרתי.

"מסוכן עוד יותר להמתין. מסוכן מאוד. את אינך יכולה לשער אפילו, מה נעשה עכשיו במשרדי-ספרי-האחוזה, איזה לחץ במשרדי מס-שבח, איזו בהלת העברות ואיזה עיסקות אצל קבלנים. אנחנו עלולים לאחר!"

"לאחר מה?"

"את העיסקות."

"אז מה?! על כל עיסקה שאזרח מבצע, הממשלה נמצאת אך מרוויחה. אז מה אם תתגלגל עיסקה עוד פעם ועוד פעם. האוצר יגבה מס ממוכר ומקונה שוב ושוב. רק שבעה עד עשרה אחוזים של כלל הקרקע הם קרקע פרטית, והיא הקובעת למעשה את הערך גם לקרקע הלאומית..."

"אז עוד יותר צריך להזדרז. זה עניין עדין..." ענה חבר הכנסת מר אהרן אפרת שעבד כל חייו ברפת, איש עין-השופט היושבת על קרקע לאומית.

*

שמחתי שנמצא מגן לרכושם הפרטי של בני הארץ הזו. שחוש הצדק והיושר האנושי, הזיקה עתיקת היומין לנחלה ולרכוש, גברה אצל נציג מפ"ם על האינטרס המפלגתי של סוציאליזם-בימינו-והסוף לירושות!

שמחתי שנציגי מפ"ם (שלא בחלו באדמות ערביות מוחרמות...) ערים בכל זאת לזכויות הראשוניות (ואפילו הקאפיטליסטיות) של המיעוט היושב בתוכנו. ברכתי את החבר אפרת על התעלותו וסיימנו את שיחתנו הלבבית באיחולי הצלחה.

ואז, לאחר שנגמרה השיחה, באה לי בעוונותינו הרבים, "חכמת חדר-המדרגות."

*

רגע, אמרתי לעצמי. יש עוד שאלות. נציג השמאל, נציג-כל-פועלי העולם-התאחדו, הוא בעצם גזעני מאוד. איפה הוא היה כאשר התדפקו על דלתות מצפונו בני המושבים, בני הביל"ויים, בני האיכרים, האיכרים עצמם, הקבלנים וסתם עמך ישראל המשלמים מס הכנסה ומשרתים בצה"ל; איפה היה הוא כשבאו לפניו וטענו שעומדים לרוששם משארית נחלותיהם, חסכונותיהם, פירות עמלם? אם גדולים ואם קטנים?!

ועוד רגע – נדמה לי שחבר כנסת-ישראל בעצם מטיל ספק בזכויותינו ההיסטוריות. רובנו חדשים, באנו רק לפני ועם קום המדינה. האם יש זכות לאמיגרנטים לחוקק חוקים, לתבוע ריבונות, להניף דגל?!

חיפשתי את מר אפרת כדי לשאלו, אלא שהיה מאוחר ולא הצלחתי למצוא אותו עוד. אמרו בכנסת: "עסוקים, אי-אפשר להפריע..." אחר כך אמרו: "כבר הלכו..."

חבל. השאלות נשארו ללא מענה. והן מענות. אבל בעצם, השד אינו נורא כל כך. הרי יש תקווה. קם מגן לבעלי הרכוש, גם היהודים – וזאת בזכות המיעוט היושב בתוכנו. האפנדים מצאו את הדרך אל לב הפרוליטריון, והוא יגן עליהם, ובזכותם גם על בני הישוב הישן וכמובן גם על בני פקיעין...