2.1.70
שני בחורים כארזים, גבוהים, מצוחצחים, כנפי הצנחנים מבריקות למרחוק, ומיני דרגות של סמל, קצת משונות, על השרוול. לפי סומק הלחיים טרם הגיעו לגיל שמונה עשרה, לפי הצעד והיציבה – חיילים ותיקים.
"נא להכיר – אומר המפקד – אלה שנים מן החניכים שלנו. יעקוב מוסקוביץ (מרמת גן) ומשה דיין (מאשקלון), אולי מוטב לשוחח איתם, עם החניכים, על הפנימיה הצבאית?..."
יושבים אנו בבית החייל בת"א, בקפיטריה הקטנה. למטה, באולם הגדול, תתחיל בעוד שעה קלה תכנית לחניכי הפנימיה הצבאית ולתלמידי כיתות ח', מבתי ספר שונים, כדי להביא את דבר הפנימיות לתלמידים. בקיצור – למשוך אותם להמשיך לימודיהם במסגרת צבאית מיליטריסטית.
איני יודעת אם אמרתי זאת, או שמחשבותי הובנו מן האנחה שנפלטה מגרוני, שאוי לנו, כשהנערים עודם ילדים מתחילים לגדל אותם בספרטניות. איזה דור של חושבים יהיה זה שיגדל על הרובה? איזה עם-הספר יהיה זה שכל תכנו יהיה הקרב. עם השש אלי-קרב באופן טבעי. והוא יחסר לו, הקרב – אם לא יינתן לו במנות גדושות.
"אנחנו שמחים אלי קרב?! – אמר משה דיין מאשקלון בכובד ראש – זה עניין של מציאות. של כורח. מישהו צריך לעשות את זה. ולעשות את זה טוב. במידה ונהיה מוכנים, יותר שולטים בחומר. נהיה קצינים יותר טובים, נצטרך פחות אנשים, נגמור את העניינים בפחות קרבנות, ומהר יותר... ומי יעשה זאת אם לא הצעירים של הדור הזה? ובכלל – הפנימיה שלנו היא הומנית מאוד!"
מוסקוביץ, החניך השני, מספר על תכנית הלימודים. על כך שהם כמו כל התלמידים הלומדים בגימנסיה הרצליה. מכינים ביחד שעורים, ותלמידים ותלמידות מן הגימנסיה אף באים אליהם, אל הפנימיה, להכין שיעורים ביחד איתם. שיש אפשרות לארח ידידים מן החוץ בחדרים. שיש להם מועדון יפה. ששעות אחר הלימודים מוקדשות לספורט, ג'ודו, מוסיקה, גיאוגרפיה וגיאוגרפיה של המזרח התיכון. ובשנה האחרונה אישרו להם קורס נהיגה. וכל בוגר פנימיה יהיה גם בעל רשיון נהיגה! (איזו סוכריה מתוקה). והשנה, לבקשת החניכים, עברו גם קורס צניחה. והיכן בכל ישראל כולה ראיתם צעיר בן שבע עשרה, ולו כנפי צנחן?
מפקד הפנימיה הצבאית, המסונפת לגימנסיה הרצליה, סגן אלוף עמוס גלבוע בן השלושים ושתים, הוא בעצמו בוגר פנימיה צבאית, ומכאן, מתלהב מאוד לנושא. הוא מספר כי החניכים נפגשים עם מפקדי חילות שונים לשיחה, כמו עם מפקד חיל הים, חיל האוויר, וגם עם נציגי ועדת חוץ וביטחון. שהפנימיה שוקדת להכין את העתודה של הקצין של שנות ה-80. קצין שיהא אדם בעל תרבות והשכלה אקדמית, בעל מידות, טעם חוש לאסתטיקה ואתיקה. בוחרים בקפדנות מבין הנערים המבקשים ללמוד בפנימיות הללו, את אלה שנחונו ברוח מנהיגות, שיודעים להיות מסורים ליעוד, שדמותם כאנשים תוסיף כבוד לצבא ישראל ולעם ישראל. הוא מספר שלמעשה אין המסגרת כל כך צבאית, ובלאו הכי הרי כל נער ונערה בישראל, שייכים לגדנ"ע ועוברים אמונים צבאיים מגיל 13-14. נוסף לכך, חניך פנימיה אינו לובש מדים בבית הספר, וגם בפנימיה אינו חייב בהם אלא לשעת אימונים ומיפקדים. ולבוגר הפנימיה האפשרות לבחור בחיל אליו יילך. הפנימיה נמצאת במחנה שהותאם במיוחד לצרכי אנשים צעירים (ואכן – יופי של מקום. חדרים נאים למגורי שלושה. מקושטים לפי האופנה האחרונה בפלקטים, כתבות, וצעצועים עליזים, מועדונים, ספריה, חדרי משחק, בריכה, - מה לא?...)
האחזקה בפנימיה עולה לתלמיד 770 ל"י בשנה. שכר הלימוד – מודרג, כלומר – כפי שהיה משלם לולא היה בפנימיה. אולם קיימות מלגות רבות מטעם משרד הביטחון ומלגות אחרות, ונער המתאים לפנימיה צבאית לפי רמת הלימודים שלו, ולפי אופיו – ויעמוד במבחני הכניסה – לא יושב ריקם.
"אמור – אני אומרת למפקד, שעה שאנו סועדים סעודת ערב משובחה (והרבה יותר טובה מאשר במחנות צבא רגילים) בחדר האוכל של הפנימיה, אי שם ליד תל אביב – היית רוצה שבנך יתחנך בפנימיה צבאית?"
"אם הוא ירצה בכך, למה לא. נער שצריך להיות פעם גבר, לא ימצא מסגרת חינוכית טובה יותר. הפנימיה הצבאית אינה מחייבת אותו להשאר קבע כל ימי חייו. רק שלוש שנים, וזהו". הנער שצריך להיות פעם גבר, הוא בן שלוש. עולה הוא על ברכי אביו – ועד שיבקש ללכת לפנימיה הצבאית כחניך, מתחיל לנדנד "אבא, טלוויזיה..."
כשנסענו משם הדהדו כדורים... מחדר ההתעמלות. |
|
|
|