8.9.61
אוף, עייפנו!
עשינו כברת-דרך, מה?
היא חלפה לה, שנה קטנה זו, כמו גנבת זריזה. היא השירה את ימיה במהירות כזו – וברחה – כאילו ציפה לה מישהו שובה לב יותר מאתנו. טפשונת כזו. וכי רע היה לה בינינו? איך שזו השתוללה ואיך אנחנו חבקנו ידיים הבטנו אליה בסלחנות של הורים טובים, המוחלים מראש לבת יחידה. ואיזו מהפכה הותירה אחריה. הפילה ממשלות, זרקה שיבה ברקות, העיפה טילים, עטפה את עצמה בתלי-תלים של שקרים – ואנחנו? אנחנו אמרנו תהלים.
אומרים שאלפיים חמש מאות תשעים וארבעה זוגות נפרדו, למרות קשיי הדיור, בימי כהונתה. אומרים, שעוד יותר נישאו בגלל הדיור לזוגות צעירים. אומרים ואומרים, הרבה דברים. ואנחנו שרתנו אותה בנאמנות, רשמנו תולדותיה, עלילותיה, קפריסותיה ותקוותיה. דלקנו אחריה כמו סהרורים, ואין פלא שעייפנו.
ובכן, קוראי האמיצים (אל תיעלבנה גברות. הדואר שלי מורה על מספר לא מבוטל של עונדי-עניבות), העושים עמי שנתיים תמימות בצחוק ובדמע – לא אתפלא אם תאמרו, שהרגשתם בעייפותי, בעטי שנשחק מעט, ובשנינה שנתקפה שינה. לא אתפלא אם תאמרו, שעייפתם לקרוא את טורי הצנוע ואתם מבקשים חופשה.
בשנה שקדמה לזו הנוכחית, ההרפתקנית, נחלצו לעזרי כמה קוראים וקוראות, סופרים וסופרות, ששלחו סיפורים, שירים וסתם מכתבים נעימים ומעודדים. העניין מצא חן בעיניכם וגם בעיני. למען האמת, שמחתי לא היתה שלמה. חרדתי לא מעט. חששתי לפורענות איומה, והיא – שלפתע יקראו עורכי את מדורי, ודווקא כשאני בחופשה, ויחליטו שהמחליפים טובים ממני. זה קורה. אך המתחיל במצווה – אומרים לו גמור. "בינינו" ישמח לארח אתכם, להתרענן ולפרסם שוב את רשימותיכם, וכמו בעבר – יעניק לכם המדור הקט הזה (תתפלאו – אבל זו אמת) תהילה והנאה. אם רשימותיכם תהיינה טובות חו"ח, שקט כבד תהיה התגובה. אם תפרסמו רשימה גרועה – יעצור אתכם כל איש ברחוב ויאמר:
"קראתי את רשימתך. יפה. אבל כך, בינינו..."
ובכל זאת – עצתי לכם – לא לקבל את דברי אלה ברצינות. טלו עט ונייר וכתבו על כל אותם דברים שחשבתם, כי ראוי וכדאי להתעכב ואשר עליהם לא נכתב במדור. ספרו על אותם דברים פעוטים, יום-יומיים, כביכול, שהם תבלין החיים; שבלעדיהם או בעטיים – אובד הצבע לאדם. "בינינו" עובר לרשותכם אפוא, לתקופה של ארבעה שבועות.
אנו מאחלים לכם שנה טובה כתיבה טובה וחתימה טובה, ומבקשים סליחה ומחילה מכל אלה אשר שיעממנו אותם, ומודים מקרב לב לאלה, אשר גרמנו להם הנאה כלשהי.