18.2.66
עם כל הכבוד והיקר לשלושת הגיבורים של שריפת צים,איני יכולה להשתחרר מטעם לוואי בלתי נעים, שמתלווה לפרסום סיפורי הסיפורים עליהם ועל אודות מעשיהם. כנראה שיש הרבה חוכמה בפתגם: "אין אומרים שבחו של אדם בפניו". אני מתארת לעצמי שגם פניהם כבר סומקים מבושה. שגם להם עצמם, כבר לא נוח כל כך להיות הגיבורים המדופלמים של השריפה.

ועכשיו הגיע תור הפרסים. לפצות על מעשה גבורה; לשלם תמורת התעלות אנושית; למה? הכדי שלא יישאר חוב? הכדי למחוק את המעשה מדף 'הזכות' ולאזן בחובה? הכדי שהמצפון יהיה שקט ורגוע?!

בית הארחה במכמורת מזמין אותם לשבוע נופש – לרענן את הרֵאוֹת. צים מזמינה לסיור פסח בים התיכון – כדי להתפרק מן המתח. הניצולים עורכים נשף למצילים – והמצילים לניצולים. ומי יֵדע מה עוד תלד דלקה.

איני אומרת, חלילה, שאנשים אלה (כמו כל אדם אחר שחולל מעשה גבורה והשליך נפשו מנגד), אינן ראויים לשבח. הם ראויים לשבח ולתודה, להערצה, לאותות הצטיינות – שירים כל מה שתרצו מחוץ לכסף ולשווה כסף. העניין הזה של כניעה לקניה הוא זול.

ועוד – תוך ההמולה שקמה מסביב לשלושה, נשכחו כפליים שלוש מאות. הניסיתם לתאר לעצמכם מה היה שם בפנים, בתוך הבית הבוער. כיצד נהגו שם האנשים.

כל מה שיסופר לא יספיק. 600 אנשים לכודים בתוך בניין בוער והם אינם מאבדים את דמות האדם.

הם לא היו נפחדים ושמרו על קור רוח. הם לא חיפשו רק דרך כיצד למלט נפשם. הנדחק מישהו? החסם מישהו את דלת המוצא לרעהו – הדרס מישהו את זולתו?

הרי הודות לנימוס, לשקט, לטקט – של מאות פקידים ופקידות, נמנע אסון מחריד.

תארו לעצמכם לו אחרת נהגו האנשים לולא עברה מחלקת התה, עדינת הנפש, היא הגברת בלה פסטרנק (אישה צעירה מניצולי השואה), לולא עברה מחדר לחדר – ואמרה בשקט האופייני שלה: "כנראה פרצה שריפה, לא רצינית. אבל צריך לקחת את החפצים ולצאת מן הבניין," מה היה קורה?

והיא עצמה, שהיתה בין הראשונים להבחין בשריפה עזבה את הבניין הבוער בין האחרונים.

והקופאית, הנמצאת בחודשי הריונה האחרונים, אספה את הניירות והכספים והעבירה אותם לכספת שנעלה. ושושנה ומירה, ועליזה, ועדינה, ודורית ושולה, והילדה ורותי – וכל האחרות וכל האחרים, כל כלואי מלכודת האש – לולא נהגו בדרך שנהגו?!...

אמנם נכון, הם היו בפנים, ואילו השלושה באו מן החוץ, באו להציל. אבל גם הניצולים היו למצילים בדרך התנהגותם.

היתחילו לחלק גם להם פרסים של טיולים, הפלגות, נשפים, ומי יודע מה עוד?