5.63
היה לנו הכבוד להמנות עם מוזמני מועדון הלילה היפני ביפו, המכנה עצמו מועדון הגיישה. וזה לא יפה כלל וכלל, ליהנות מארוחת ערב ומשקה ראשון, 11 לירות לפרט, (פרד מי שישלם את זה... בעד האוכל. התכנית, כלומר, ה"גולדן גייט", שווים מיליון). כלומר, חיסכון של 22 לירות למלווה שלנו – ועוד לדבר.
אבל, אם איני טועה, חוסר נימוס זה מוכיח את חופש העיתונות, ושאי-אפשר לקנות אותו, את החופש, לא בארוחה על קצה המזלג ולא בבייגלה (די טעים!), ולא בקציצה בגודל פלאפל. מה היה שם עוד? עוף מתפורר ממרק שבושל יתר על המידה, בתוספת 2-3 שקדים מבושלים ומקלות אכילה לזכר סין המאוחדת.
היפני ביותר היו הגיישות מסין. מתוקות וחמודות וכל כך שקטות. מה עושה שם ליא קוויגטיאן העדינה והביישנית? הושיבו אותה לידנו כדי שתבדר אותנו ותכניס אותנו, בעזרת אומנות הקונברסציה המהוללה של הגיישות, לאווירת הבית – יפן. עשינו כמיטב יכולתנו להנעים לה את הישיבה עמנו.
"בת כמה את; כמה את משתכרת; יש לך חבר; איפה נולדת, מה עושה אבא שלך?..."
היא לא גילתה לנו בת כמה היא. אישה נשארת אישה, אפילו היא תינוקת סינו-יפנית. יש לה 11 אחים ואחיות ואמא שלה פשוט נערה. כשהיא מטיילת עם אמא שלה, כולם שואלים אם זו אחותה (כמו אצל כולם. כל האמהות יודעות שאמא נראית אמא. אבל נעים לשמוע...). היא, כלומר, האם-האחות, תבוא לבקר אצלה, בישראל, בעוד חודש. אבא שלה לא היה עשיר (לא פלא. להאכיל 13 פיות מבית מלון סיני קטן...) עכשיו הוא נדד ללונדון ופתח שם חנות מכולת סינית.
היא למדה, כן, בבית ספר ל"גלמור" (זוהר) בסין. כל יום צריך היה להביא את שכר הלימוד, פרוטות סיניות קטנות, אחרת היו הולכים הביתה היא הרבתה ללכת הביתה... אחר כך נסעה ללונדון והופיעה 3 שנים ב"עולמה של סוזי וואנג", כך היא מספרת.
ליא החמודה משפילה את עיניה היפות מאוד והמלוכסנות (בעזרת עיפרון) ומשתרר שקט ארוך, כי כבר דלינו עד תום מאוצר השאלות הישראליות המנומסות. ואז צלל שוב, לתוך ים השתיקה, המציל. הוא המלווה שלנו שניסה להרוויח ביושר את בייגלתו ושוב זבח את עצמו על מזבח השיחה הקלה, השוטפת. כפעם בפעם היה נותן אותות יאוש ומזמין "גלגל הצלה" וניכר היה בפניו שהוא עושה זאת רק למעננו. מקטעי השיחה הבינונו שהמדובר בהבדלים הקטנים שבין סינים ליפנים, ועל כך, שכדי להיות גיישה אמיתית צריך להיוולד כזו ובמשפחה יפנית אמידה. והיא הלא לא יפנית ולא אמידה. לבסוף שאלה לחשה לו:
"אתה כבר יודע להבדיל בין סיני ליפני?"
"בטח, הסינים יותר גבוהים, פניהם יותר צרות, תווי הפנים יותר עדינים..."
"תודה" – לחשה ליא הקטנה – "מעניין, ואני עוד לא למדתי להבדיל בין סינים ליפנים."
אחר כך, אחר כך כבר כתבנו שהיתה תכנית יפה, אם להוציא את התרומה הישראלית. ואל תגידו שאנחנו סנובים. תיגשו ותראו.
הרקדנית האקרובטית היפנית הפגינה חן רב עדין למראה יכול להיות אפילו תרגיל אקרובטי אכזר. זוג קומיקאים איטלקים, הופיע כברק ונעלם כברק. עוד זמן רב לאחר שנעלמו השניים, ריטטה האווירה בעודף מרץ ושמחת נעורים. ואחרונים אחרונים, ה"גולדן גייט", שכדי לשמוע אותם עלינו על הגג. ובשביל לשמוע אותם כדאי לטפס לכל מקום.
ואז הופיעה, מאי שם, ליא הקטנה והפעם לא עוד בקימונו אלא בשמלה אירופית נוסח סין או להפך, ובלווית זאב אירופי קשיש, משחיז שיניים בולטות וחדות. והזאב המהודר היה קיפולים וכיפופים ונימוסים ונקישות אצבע: מלצר – שמפניה בבקשה...! וגם הוא הקריב את עצמו על מזבח השיחה השוטפת הקלה למעננו. אך כיוון שלא היה המלווה שלנו ולא הכיר אותנו – עשה זאת למען כלל ישראל.