10.3.61
גם אותה שלחו מלשכת העבודה. צעירה, חננית, ועיניה עצובות.
"אם לא אכפת לך – אז אני לא יהודיה. גם לא בדיוק ערביה, כי אני נוסריה" – אמרה; הוציאה סיגריה, הצמידה שתי ברכיה כילדה ביישנית וישבה בקצה הכורסה, מחייכת חיוך אמיץ.
"אבל לפני שאני מחלטת, יעני, צריך שהכוּלוֹ שלי מסכים."
"ה'מי'?"
"הכוּלוֹ שלי. זה שאני מתחתנת איתו עוד מעט בחודש הבא. הוא בחור טוב, הכוּלוֹ שלי. יש לו מספרה. בשבילנו בחורה-לא-בחורה, שיש לה כבר ילדים, והיא אחת שהיתה כבר פעם מתחתנת ועשתה גט, אז זה לא יפה. לא מתחתנים אותה. לא משפחה טובה. את מבינה? והוא לא אכפת לו. אוהב לי כמו את העיניים שלו."
"מזמן התגרשת?"
"כן, מזמן. למה שהוא לא היה טוב, הבעל שלי. החיים ביחד כמו כמו מוות. תמיד יש לו האף שלו, ככה, עד האדמה. וכשיש לו האף למעלה אז זה בשביל לצעוק. אני עובדת אז עוזרת אצל חברת אחת בתל אביב. הבעל שלה, גם הוא פתאום משים את האף שלו באדמה. אז הגברת שלי אומרת, היא לא צריכה בעל כזה... היא מתגרשת ודי. רק פעם אחת חיים! כך אמרה לי. אז אני אמרתי בלב שלי: אם היא להגרשת בשביל דבר כזה, שהבעל שלה נותן לה בית, עוזרת, אוטו ושמלות יופי, ויורופה וסינימה והידיים שלה כמו משי – אז למה יש לי חבל אצל הבעל שלי שנותן לי רק צעקות?! עכשיו חלס, זה ישראל. זה לא הזמנים שהאישה היא לא בן-אדם. ואני מתגרשת."
"והגברת?"
"הגברת? באמת מצחיק. היא מתגרשת ממני, חה, חה, חה..."
"כמה ילדים יש לך?"
"אין לי ילדים, יש לי ילדות. שתי ילדות. רוצה לראות את הילדות שלי? זאת כריסטינה, בת שמונה, במנזר עכשיו, זאת ז'וליה בת חמש גם היא אצל הנזירות. נכון, יופי של ילדות? אבל האבא שלהן לא משמח אותן. זה בשביל הבנות שלי אני מתגרשתי ממנו. ככה זה אצלנו – בנות זה לא טוב, תנו להם בנים – בחורים. הוא לא שם את העיניים שלו על הפנים שלהן. כמו היו הכלבים של השכן. לא אוהב אותן כלום.
"לא רוצה מלביש אותם שמלות יפות. אומר אין לו כסף. לא מצחק איתם. כלום."
"אני ראיתי: רשע כזה, לא אוהב הילדות שלו – אז אני אשב עם הבעל שלי?! אז בשביל הילדות שלי אני מתגרשת ממנו. ככה הוא היה דווקא בעל טוב, בחיי."
"והחתן שלך, הכוּלוֹ שלך, בטח אוהב את הילדות שלך?"
"למה לא. מה הן מפריעות לו שמה במנזר..."
"הוא אוהב אותן יותר מהבעל שלך?"
"למה יאהב אותן יותר? איך יכול להיות לו לב בשביל ילדות שהוא לא אבא שלהן?! אבל אני כבר לא בחורה, לא אישה חדשה, או אפילו הוא לא מרוויח כל כך טוב כמו הבעל שלי, ולא נותן לי הכבוד שנתן לי הבעל שלי – אני שמחה ואינשאללה יהיה טוב."
"ואילו אהב את הבנות שלך כמו האבא שלהן?"
"אז אני רוחצת הרגליים שלו ושותה את המים..."
הסיגריה בערה בין אצבעותיה וחרכה אותן. היא הרימה אלי את עיניה העצובות שכמו שאלו: "אז למה אני מתרגשתי? הילדות שלי?"