14.12.62
ושוב כמנהגנו מדי שנה בשנה, ניתנת לכם על ידי הח"מ הזדמנות בלתי חוזרת (בשנת 1962) להוכיח את כישרונכם הספרותי ואת ההומור הטוב שלכם, במסגרת "בינינו".
בשעה שאתם תייגעו את מוחכם בחיפוש אחר נושא מתאים, בשעה שאתם תנסו להשפיע על העט העיקש שיכתוב כל אותם דברים יפים שמתרוצצים בלבבכם אשב לי באילת ואהנה מזיו השמש במצפון נקי. מצפוני יהיה נקי משום שלא אהיה חייבת לחמה חוב מוסרי על שאני מנצלת אותה גם לצרכי כתיבה. אני מקווה שאתם יורדים לסוף דעתי. לא ש"הסוף" הוא כל כך עמוק שקשה לרדת אליו – אלא שאולי לא חשבתם על כך שהשמש (והכוונה לכל דבר שבטבע ובחיים) רוגזת על כך שהיא אינה משמשת מטרה סופית אלא עושים בה שימוש כבחומר גלם. פילוסופיה – מה?
פילוסופיה בגרוש זו תוכיח לכם שהגעתי לקצה גבול היכולת ואני זקוקה לתגבורת. שמעתי מפי קוראות וקוראים הערות שונות ומשונות, משמחות וגם מעציבות. נערה העובדת אצל עורך דין טענה שהכתבות מלאות לעג לנשים. הגם אתם חושבים כך? אחרת אמרה שהסיפורים עצובים, אפילו הם מנסים להצחיק. יש כאלה שהנושאים אינם נראים להם. למעשה – מה אני עושה, למה לי לגלות לכם את כל הכשלונות ולשמח את לבבות צרי העין ולצער את ידידי הטובים.
ובכן – ההזמנה למחול לפניכם. תשאלו למה "למחול"? זה תלוי כיצד תקראו את הכותרת. שתי אפשרויות לה: למחול – לריקוד. הגיעה עת לבעלי העט לשמוח ולצאת במחול של סיפור קטן "בינינו" – ולמחול לי על כל הסיפורים שהעציבו או הרגיזו אתכם בשנת 62. ואולי – מי יודע, נחולל ביחד בזמן החופשה ולאחריה, סיפורים נפלאים ומשיבים נפש.
ובכן, שלחו לי סיפורים יפים, סופרים סופרות וסתם קוראים שהסיפור מתנגן בלבם – ונשמח לפרסם את הטובים שבהם במסגרת המדור הקטן שלנו.