19.4.65
מאדאם ויוויאן איסמבר-גאנא – "או-לה-לה", איזה טמפרמנט יש לה. פגשנו אותה לשיחה בת חצי שעה במלון "שרתון" ובקושי יכולנו לרוץ אחריה מעניין לעניין, מנושא לנושא, משאלה לשאלה. עברנו ימים ולילות במחצית שעה זו ויצאנו סחוטות ועם מטען של תכניות ורעיונות חדשים. והרעיון העיקרי:
יחי העם היהודי הנפלא שהוא מלח האנושות, ומלח החיים. אין מקום תחת השמש שלא היו בו יהודים ושהיהודים לא היו בין מייסדיו, או שלא היו, לפחות, חלק מן הדמויות הבולטות בו. וכיוון שפגישתנו נתקיימה ערב חג הפסח, כמעט שכחתי שהיהודים יצאו ממצרים ולא... מפאריס.
מכאן תלמדו, וגם מן ה"או-לה-לה" שמאדאם איסמבר-גאנא היא צרפתיה. וככל פאריסאית בעלת טמפרמנט, דיבורה מהיר, עירני וחינני. היא אינה מתיימרת להוכיח את יהדותו או תחילתו היהודית של כל העולם התרבותי, היא מסתפקת בצרפת – וכבר עשתה התחלה מרשימה ומעניינת על פאריס.
זה לא כבר יצא לאור ספרה הראשון. ספר צנוע אך רב חן – ושיודעי דבר קושרים לו חשיבות רבה. "יצירה שמראה את פאריס באור בו טרם הוארה." הספר נקרא "מדריך ליהדות בפאריס". נושאו – "הצגה מעמיקה, מבוססת ועם זאת חיננית של פאריס מימים עברו ופאריס של היום." הספר מעוטר בתמונות שבחירתן מוצלחת ביותר. ובכלל – קוראים ולומדים. וכמו שכתבה הבארונית דה-רוטשילד בהקדמה הקצרה לספר – "זהו הסיפור הנצחי של היהדות שמנסה להשמיע קולה ושמוצאת אותו בפאריס – אותה אהבה כל כך ובה סבלה כל כך."
שערה קצוץ ואולי משום כך נראות עיניה גדולות באופן בלתי רגיל. עינים אלה אינן יודעות מנוח. כשפיה שותק הן ממשיכות לדבר.
היא אישה בשנות הארבעים המוקדמות; אם לארבעה, שהגדול בן 21 והקטן בן 10. היא אישה עסיסית, כלומר, קצת כבדת משקל אך קלת תנועה. את הסדר תעשה, אמרה, בקרית חיים; את השבת בסדום. ביום ראשון תבלה בירושלים ובאוניברסיטה, ביום השני באילת ועד יום שלישי, בו תטוס לטהרן, לראות בעיניה את השער דרכו חדרה תרבות המזרח הרחוק לאירופה! עוד ידה נטויה לעשות הרבה.
לבושה היא בפשטות ורק טבעת יהלום שדומה כי נדדה ישר מאבני הכתר המלכותי הבריטי, רומזת על עושר רב, שמספרים שהוא עומד לרשותה.
אמרתי, עומד לרשותה, משום שהיא יודעת כיצד לנצלו, כך אומרים, למימוש תכניות תרבות רבות ושונות וכולן קשורות ביהודים, וכמובן בישראל.
אותו מדריך על יהדות בפאריס, עליו סיפרנו בתחילת הרשימה, לא יכול היה לראות אור לעולם בתנאים רגילים. המחברת השקיעה בו שנתיים ימי עבודה באיסוף חומר בלבד. היא עשתה לילות כימים בספריות, בחיפוש אסמכתות היסטוריות, ספרותיות ואמנותיות; בחיטוט בתיקים מאובקים בעיריה, בממשלה, בארכיונים של האוניברסיטאות. ראיינה עשרות אנשים וכל אלה בטרם ניגשה לכתיבת המדריך שלה, שהוא למעשה היסטוריה קטנה של יהדות מעניינת. והלא ויוויאן מכירה את פאריס שלה בעל פה ואת פאריס היהודית, אפילו ב"שיטה עיוורת" – כך מעיד עליה בעלה, החרשתן, היושב ושותק בחיוך של חיבה ומסירות.
המדריך הזה מדריך עתה את מנוחתי ומזמין לשוב לפאריס ולגלות אותה שוב, להלך אט ברחובות עיר האורות עם ספרה הקטן פתוח ביד.
המדריך הזה הדריך גם את מנוחתה של הגברת ריטה המר, לבית רוטשילד, בעלת חברת תיירות גדולה בפאריס. ריטה פיתחה את הרעיון ו"עברה את הגבול". היא חשבה על כל הירושה היהודית באירופה ועל עליה לרגל למקומות אלה של התיירות היהודית מרחבי העולם. הגברת המר עניינה בתכניתה את איגוד סוכני הנסיעות וחברות תעופה גדולות בארצות הברית וזה לא כבר יצא שם פרוספקט נאה מטעם "אייר פראנס", ק.ל.מ. ו"אל-על" על: "Pilgrimage to the Jewish Heritage in Europe."
הכוונה היא להוביל את התיירים היהודים הנוסעים לאירופה בעקבות אבותיהם, בסיורים מאורגנים שיתנו הרבה חומר למחשבה ולגאווה.
לראות את שתי הגבירות הללו בצוותא, העושות עתה את הפסח בישראל והמבקשות לעשות חסידים לתכניותיהן – הוא תענוג לעיניים ישראליות.