16.6.61
הלה "בילתה" את נעוריה בפוניאטוב, מיידנק, אושוויץ, טרבלינקה וברגן-בלזן. יש לה "מספר כחול" רב-ספרות על זרועה הרזה – אבל בשום אופן לא יכלה להשיג "מספר" למשפטו של המרצח הנתעב. שכה "דאג" לה ולחייה בתופת.
אתם מבינים? הלה גרה בשיכון נידח, אין לה ידידים חשובים ופרוטקציה, ואין לה ידידים בירושלים אצלם תוכל ללון, ולהגיע לתור הכרטיסים. ב"מגרש הרוסים". בטרם שחר. ולו גם היו לה ידידים בירושלים, אינה יכולה לבטל עוד יום עבודה, כי הלה עובדת בבית חרושת, במשמרות. מכאן אתם למדים, שאינה אמידה.
למרות זאת יצאה כבר פעמיים, בשעה חמש לפנות בוקר, לירושלים. פעמיים עמדה בתור לכל האוטובוסים, ובחום הלוהט ב"מגרש הרוסים" ופעמיים חזרה כלעומת שנסעה.
מילא – היתה מתנחמת – ישנו רדיו, תודה לאל. אפשר להיצמד אליו ולשמוע ולראות הכל מחדש, ולחיות הכל מחדש, ולמות הכל מחדש – ליד המקלט ובלילות ללא-שנת. וכשכבר נרדמים, אפשר לזעוק בחלום ולהמשיך ולזעוק בחירוק-שיניים – כשמתעוררים – למען לא ישמעו הילדים...
לו יכלה לפחות, לראותו פעם אחת. לראות במו עיניה השתיים. שראו רצח חפים-מפשע ונהרות דם – שיש צדק. יש!! ויד הצדק, יד הכוח היהודי, השיגה את בכור-השטן, כלאה אותו בתוך כלוב-זכוכית, לדראון, ומוקיעה קבל-עם ועולם את פשעו ואת פשעו של עולם שלם שלא ידע, או העמיד פנים כי לא ידע. היא רוצה לשמוע בשתי אוזניה ולראות בשתי עיניה. האם אין לה זכות לכך?!
והיא לא היתה זוכה לכך לולא – לולא קרה לה נס. והנס – זוג תיירים מאמריקה. איזה קרובים-לא-קרובים, אליהם כתבה מברגן-בלזן, לפי כתובת שאמה שמרה מכל משמר ונתנה לה בטרם הלכה ללא שוב. הם שלחו לה פעם חבילת-בגדים משומשים ועוד מכתב, מלא בכי, בו ביקשו פרטים על מי נותר ומי הלך. וזהו. שתיקה של שבע-עשרה שמונה-עשרה שנים עמדה ביניהם.
קשר השתיקה, גם בו יש משהו, כנראה – הרהרה, עת ישבה באולם הרחב וההומה של מלון "דן" והמתינה ל"קרוביה", שיסירו מעליהם את אבק הטיול לאילת, ממנו חזרו אותו יום."היית כבר במשפט אייכמן?" – היתה שאלתם השנייה – "היינו רוצים שתסדרי לנו כרטיסי כניסה. זה, כמו שאומרים, יהיה הספוט-לייט (גולת הכותרת) של הטיול שלנו."
הלה הסבירה, במגומגם, שלא היתה. "זה קשה מאוד. כל כך הרבה אנשים צריכים להיות נוכחים, וכל כך הרבה עיתונאים חשובים באמת" – ניסתה להצדיק את סדרי המשפט והמדינה.
"מעניין" – אמרו "הקרובים" – "ואנחנו חשבנו, שלניצולי המחנות יהיו זכויות מיוחדות, וכי תוכלי לעזור לנו."
בקיצור, מכאן לכאן, "הקרובים" מאמריקה הצליחו להבטיח לעצמם שני כרטיסים ל"ספוט-לייט" של טיולם. אך קרובים הם בכל זאת קרובים. ויש להם גם קשרים בחלונות הגבוהים. והם אירגנו כרטיס גם להלה, שאיבדה את נעוריה ויקיריה בפוניאטוב, מיידנק, אושוויץ, טרבלינקה וברגן-בלזן.