28.11.69
יותר מתוצאות הבחירות, יותר ממי יכנס ומי לא יכנס ומי יישאר על הסף, קבע בחיי הפרט ומכאן בחיי המדינה, שופט צנוע ועניו ושמו השופט שילה.
בלי תופים ובלי מחולות, בלי מסע בחירות ובלי סיעות של אחד, עשרים ושבעה או חמישים ושישה, ובלי שום תקציב מיוחד, קבע הלכה למעשה את גורל חייו של האדם בישראל והשפיע השפעה נוקבת על מנהגיו האישיים הסוציאלים של הישראלי, ועל טוהר המידות.
ביחס למה הדברים אמורים? ביחס לפסק דין עקרוני שפסק זה לא כבר. ואנחנו, שהיינו עסוקים בזוטות כמו בחירות, טלוויזיה וכו', לא הרגשנו אפילו מה עשו לנו.
השופט הנכבד פסק, לא פחות ולא יותר, שלא רק אשתך היא אשתך, ולא רק הידועה בציבור כאשתך היא אשתך, אלא גם "הלא ידועה בציבור כאשתו" היא אשתך וזכאית ליהנות מכל זכויותיה. תארו לעצמכם מה יילך במדינה הזאת. לכאורה, רנסנס של האהבה החופשית. למעשה, סתימת הגולל עליה.
כל הדרשות בבתי הכנסת, כל מלחמות היהדות הדתית על חוקי אישות רבניים, כל חינוך חמשת אלפים וכך וכך שנים מאז ניתנה התורה ובה נכתב "לא תנאף", לא עשו כמו אותו פסק דין קטן. מעתה תמות אלף מיתות משונות ו"לא תחמוד." אפילו לבית קפה תחשוש להזמין אישה, פן תאמר שלא רק קפה השקית אותה...
אמנם, כל זמן שאתה חי, העסק הזה אינו תופש. כל זמן שאתה חי אתה יכול לצאת עם נשים כמה שאתה רוצה, ולא רק לשתות איתן קפה. אבל אסור לך למות. כי ברגע שתעשה כן יופיעו כל הנשים הטובות הללו אל השופט שילה ויאמרו: "לא נעים לספר, אבל הייתי אשתו... קצת..." ואז יאמר השופט שילה, או שופט אחר שיסתמך על פסק הדין העקרוני שפסק, יאמר כך: "מגיע לך חלק בירושת הנואף המסכן ועם הבנים הסליחה. איני רואה שום סיבה שלא יתחלקו עם אישה שהיתה עמו כדרך הנשים. אין עדים? וכי לא ברור שלז"ל היקר לא היה נעים לפרסם את יחסיו עם "הלא ידועה" וכי לא ג'נטלמן היה?
אמנם זה לא אכפת מה יקרה אחרי מות, ובכל זאת, כל זמן שחיים לא נעים למות עם משפט תלוי מעל הראש, ועוד משפט מבייש את הצאצאים.
מה אגיד לכם? שוב לא תהיה האישה מופקרת אחרי מת. אבל אני חוששת שהיא תישאר רכוש נטוש בעוד הגבר בחייו. אף אחד לא יעיף עלינו אפילו מבט, מפחד מה ייעשה לו אחרי מותו.
השופט שילה – מה עשית. ככה במחי יד אחת מחקת את הרומנטיקה מחיינו הקשים?