2.61
פרוזדוריו-אולמיו של בית המשפט המחוזי באיסטנבול, היו מלאים אדם ושאון כמו תחנת רכבת טראנס-אירופית, חמש דקות לפני צאת הרכבת. מפעם לפעם היתה קורעת את ההמולה החד גונית, קריאת השמש הזקן, על צאת רכבת-המשפט מתחנת ההפסקה. הוא עשה זאת לפי כל טעמי-הנגינה המסורתיים והמקובלים גם בבתי המשפט שלנו.
רבים היו הכפריים – בפרוזדורים. לרוב, אנשי אנטוליה, שבאו עם נשיהם וילדיהם, וסליהם. הנשים לבשו שחורים, מטפחות שחורות כיסו בקפדנות את ראשיהן. זוהי מעין פשרה בין הלבוש המוסלמי על שבעת צעיפיו (האסור על פי החוק התורכי) ובין הלבוש האירופי. נשים אלה לא הצטיינו ביופיין. הן נראו זקנות משנותיהן, עייפות ומבוהלות כלשהו. בדרכי תורכיה רואים אותן, חופרות תעלות, עודרות בשדות, מסתתות אבנים לדרכים.
בכלל, שולט כאן הצבע השחור. מספר רב של לובשי גלימות שחורות הילכו באולמות, עמדו קבוצות-קבוצות, וביניהם עשרות נשים. אלה הם עורכי הדין. "הנשים פלשו למקצוע שלנו בצורה מאיימת," אמר לנו עורך דין תורכי וקרץ בהתגרות לעבר קבוצת עורכות דין שעמדה בסמוך. "יש כבר יותר ממאה שופטות בבתי הדין שלנו – ושתיים הגיעו גם לבית הדין העליון."
"מבין שלושת אלפים שופטים", השיבו לו בעוקץ עורכות הדין, בלי להתמהמה.
הצצנו לאולמי המשפט. יש חדרים גדולים ויש חדרים קטנים. יש שופטים ויש הרבה שופטות. לפי מספר המשפטים והשופטים, ועורכי הדין, אפשר לראות שהתורכים אוהבים להתדיין ושמקצוע המשפט אהוד במיוחד על נשים. אחוז הלומדות משפטים באוניברסיטה, הוא הגבוה מכולם.
באיסטנבול בלבד מכהנות 20 שופטות. השופטת אותה ראיינו, היא הגברת סביחה אוטשר, הנראית גדולה ותקיפה בגלימתה השחורה בעלת הדשים הירוקים (להבדיל מעורכי הדין) – בשבתה על כס המשפט.
"הוציאי את המסטיק מפיך בדברך אלי," היא אומרת לעדה העצבנית הניצבת לפניה. השמש חוזר על דבריה בקול פקודה חמורה. העדה מתבלבלת עוד יותר, מועכת את גומי-הלעיסה הדביק בין אצבעותיה, בלי לדעת מה תעשה בו, וכתבנית רזה ומכוערת עד מאוד, מתקתקת הכל במהירות מסחררת.
בשיחה שנערכה במשרדה הפרטי, הצמוד לאולם המשפט – מתגלית השופטת כאישה לא גבוהה, נעימה וחולמנית משהו. פניה – פני סמינריסטית מסמינר הקיבוצים, ללא איפור, ללא שפתון, ללא קישוט כלשהו על צווארה (עורכות הדין, דווקא מרבות להתקשט ולהתאפר). מבעד למשקפיים הכבדים מביטות בך עיניים מקשיבות, וידה, שטבעת-זהב מברקת עליה, מספרת על בית וילדים, ועבודה.
כן, היא שמעה על ישראל ומקווה לבקר בה בקרוב. יש לה "עסקים" עם ישראל. בעסקים אלה נהג לעזור לה הרב הראשי המנוח ליהודי תורכיה. יש שמגיעים אליה משפטים, עדויות וחוזים הכתובים עברית והרב הישיש היה מתרגם לה אותם. על פי רוב, משפטי גיטין של זוגות מעורבים – אזרח תורכי ואזרחית ישראלית, או נישואין בישראל שאינם תופסים בתורכיה. ויש לפעמים שהיא זקוקה להתעמק בדיני אישות שלנו – אם כי החוק התורכי הוא הקובע.
האם מרבים אנשים להתגרש בתורכיה?
מובאים לפניה משפטי אישות לרוב. אולם היא חושבת, שמספר הגירושין בתורכיה קטן בהרבה מזה שבארצות אירופה ואמריקה, וגם בישראל. לפי החוק התורכי, יש לאישה שוויון-זכויות מלא בכל השטחים וגם בדיני אישות. האישה התורכית רשאית לתבוע גט – ממש כמו הגבר (לפי החוק המוסלמי, היא כמעט משוללת זכות כזאת). לא, השופטת שלנו אינה מזדרזת לאשר גירושין ובייחוד כאשר ישנם ילדים. במשפטי אישות ומשפחה, במשפטים סנטימנטליים, היא מבכרת לדון בלי תיווכו של עורך דין. הם מהווים גורם מפריע. במשפטים מסחריים ופרוצדוראליים, היא מבכרת את הופעתם של עורכי הדין, כאן הם גורם מסייע.
*
השופטת סביחה אוטשר התחילה בקריירה המשפטית שלה לפני 23 שנים, בהיותה בת 21. האם לא הפריע לה גילה הצעיר וחוסר ניסיון-חיים, להסיק מסקנות, להגיע לאמת – לשפוט בני אדם ולקבוע גורלם?!
היא מחייכת עצובות. עברו עליה הרבה לילות של נדודי שינה. המשפטים הלכו אחרי לכל מקום. גזלו כל רגע מחייה, התערבו בלי הרף בחייה האישיים, תבעו לעצמם זכות-בכורה בכל. למין המשפט הראשון שלה ועד היום הזה, כל משפט הוא יום דין גם לה והיא עולה לדוכן ברטט. אולם גילה הצעיר, כך היא חושבת, לא הפריע לה. היא אינה מטילה ספק, שעל אף הניסיון הרב שרכשה לה במשך השנים, היתה מוציאה ממש אותם פסקי הדין שהוציאה בתחילת עבודתה. ועוד הוכחה: המשפטים אשר הלכו ממנה לבית הדין העליון, פסקי הדין שלה אושרו בשנית.
לגב' סביחה אוטשר שני ילדים באוניברסיטה והיא נשואה לקולונל בצבא. מאז ההפיכה של הגנרל גירסל, הוא נמצא בפנסיה...
רציתי לשאול אותה לדעתה על המשפט הגדול של ראשי השלטון הקודם המתנהל עתה ביאסיאדה, ואם הובאו לפניה משפטים פוליטיים, - אך באותו רגע נשמע קולו של השמש – והשופטת נשמה לרווחה.