27.8.70
אלינו באים – כשאנו בצרות
אך בא הקיץ והם באים, התיירים שלנו. וככל שאצלנו "חם" יותר, נלהבים הם יותר לבוא.
ומתחיל מירוץ מטורף. לראות ולבקר במקומות רבים ככל האפשר. לראות את הארץ כולה. למן הגולן ועד שארם-א-שייך. בכל מקום פוגשים בהם: פניהם נוטפות זיעה תחת כובעי הטמבל שלהם, משקפי שמש על שרשראות קשורים לצווארם, לעתים עם מימיות ותמיד עם מצלמות, ועתה גם עם ילדים.
הם מוכרחים להגיע קרוב ככל האפשר אל המקומות שם חם יותר משמצליחה השמש החמסינית שלנו לחמם. אל קווי החזית הם רוצים ואל קווי החזית הם רצים, אם אך מאפשרים להם זאת. ואם מאפשרים – אין מאושרים מהם. ושום דבר אינו עוצר בעדם, לא יריות, לא פגיעות, ואף לא קרבנות.
יש בריצה זו שלהם אלינו, ודווקא בעתות של סכנה – הוכחה לקשר של אמת, לשיתוף ואהבה. הם – תיירי המותרות, והתיירים בכלל אחראים במידה רבה לכך שחיינו כאן כמנהגם נוהגים. בנוכחותם בדרכים, במילוי בתי המלון עד אפס מקום ועוד מעבר לזה; אפילו שעה שהם שוכבים על כל החופים ומשתזפים; ובייחוד שהם מביאים הנה את ילדיהם – בכל אלה מוסיפים הרבה להרגשה שהארץ שלנו היא בית, ובית טוב ובטוח. שהמלחמה הזאת - מזדהים עמה, והיא מצב עובר, אפילו היא נמצאת בכל בית שם יש חיילים (ואיפה אין?...) אפילו שומעים את הדיה ופגזיה נופלים ליד המפתן.
זה לא הכסף שהם מביאים איתם אל החנויות, אל בתי המלון, אל השווקים, אל קופות המוסדות והמגביות השונות. זה הזהב שהם מביאים אל הלבבות. משום כך, כל כך מצחיק ומגוחך לשמוע את הכרזותיו של שר התיירות מר קול, ש"אם תיכון הפסקת אש ממשית לאורך הגבולות, צפויה התאוששות נוספת בתנועת התיירות לארץ."
מצחיק שכבוד השר מנסה לעשות הון פוליטי מקרן קיימת של לב יהודי חם, שמגיב בדיוק בצורה הפוכה, להגיון טוריסטי. מה שכוחו יפה בכל העולם, אינו תופש אצלנו. אלינו באים – כבוד שר התיירות, כשאנו בצרה. אם לא הספקת לעמוד על כך עד כה, תואיל בטובך לפתוח את גיליונות תנועת התיירות לישראל, שמשרדך מנהל בקפידה. תשווה את התנועה לפני מלחמת ששת הימים, בימים הטובים ההם שהפסקת האש עדיין "פעלה" לתנועה שבאה אחרי מלחמת "ששת הימים". לתיירות שנוהרת אלינו ב"מלחמת שלוש השנים" שלאחר "ששת הימים".
כדי לחסוך לך זמן, בדקנו במשרדך, והרי רישום מדויק של תנועת התיירים: בשנת 1996 – 328,100; בשנת 1967 291,200 (אל תשכח מיתון... והפסקת בניה); בשנת 68' – 432,000; בשנת 69' – 409,000; בשנת 1970, עד סוף יולי 266,500 ובשנת 69' באותה תקופה 248,000. בחודש יולי 70' בלבד – 72 אלף תיירים לעומת 69 אלף בחודש המקביל אשתקד.
אז מניין הסקת מסקנה זו שצפויה התאוששות נוספת בתנועת התיירים לארץ?! האם אלה הרהורי לבב? אין בכך שום רע, אלא זאת, שכאשר אני ואתה אומרים, אז אמרנו... וכאשר שר אומר – אפילו לתומו, הוא אינו אומר – הוא מודיע. הוא מודיע דברים על סמך עובדות בדוקות. ומשום כך ניתן להסיק שמשרד התיירות כבר בדק ומצא שבתי המלון התמלאו פתע תיירים – ולמעשה הלא אין למצוא מיטה לתייר לא בתל אביב ולא בחיפה ובוודאי ובוודאי לא בירושלים. – כבר חודשים רבים. במלון המלך דוד למשל, מזה חודשים מסרבים אפילו לרשום הזמנות, ושום פרוטקציות ותחנונים, לא יועילו. בשבוע שעבר ספרי לי מנהל בית המלון, מר אברמי, שכיוון שלא יכול היה לדחות תיירים הבאים אליו מדי שנה, ייהפך משרדו הפרטי והמהודר – לחדרי שינה.
כל בתי המלון התמלאו עד אפס מקום, וחדרים מוזמנים מראש לשנה ושנתיים על ידי חברות תיירות ופרטיים. אפילו מזרח ירושלים, שלא תמיד מתברכת בתפוסה מלאה – קשה מאוד למצוא בה מקום במלון ראוי לשמו, וצריך לריב על כל מיטה. או שמא הודיעו על תנועה מוגברת, משרדי לשכות התיירות העייפות שלנו ברחבי העולם, או המשרדים הפרטיים. וכל זאת הספיקו לעשות במשך השבוע שבועיים מאז הפסקת האש המחודשת והמפוקפקת עם מצרים?!
אין צורך לשכנע אותנו שהפסקת האש יש בה גם צדדים חיוביים וטובים. אפילו אם גרמה רק לכך שאלפי אמהות חזרו להיות ככל האדם, ולישון בלילות – דיינו. עצם העובדה שהידיים שוב אינן רועדות לפתיחת עיתון, לשמיעת חדשות, לפחות אצל אלה שיש להם יקירים בתעלה – גם בזה יש מן הנחמה.
אבל, כבוד שרנו, אל תוסיף לנדוניית הפסקת האש את הטובה שתצמח לנו מגידול ו"התאוששות" התיירות.