31.12.76
אפשר גם בלי שרים דתיים

מה עושים השרים (מיל') בימים טרופים אלה, ואיך מרגישה משפחת משרדם בלי אבא? שוב גועש הלב על התעלול הפוליטי של ראש הממשלה, שהשאיר שלושה תיקים בנושאים אישיים של כל אזרח, בלי בעלים. אולי יכול היה להרשות לעצמו לעשות כן משום ש"תיקים" אלה היו כמעט תמיד בידיים של שרים שומרי מסורת – והוא, אחרי ככלות הכל, "רבין", כלומר: רב.

שר אחד בלי תיק, וארבעה תיקים בלי שרים. אצל הראשון, אצל השר (מיל') גדעון האוזנר, לא ביקרתי – כיון שאין לו משרד. אל הארבעה האחרים הלכתי כדי לראות איך נראה מיניסטריון בלי מיניסטר. איך מתנהלים העניינים שם, אולי אפשר בלי שר ואולי גם בלי מיניסטריון. היש תקווה לעמך ישראל הזקוק לדת, לענייני פנים, סעד או תיירות?

ובכן, יש לי הכבוד לדווח לכם שלא אלמן ישראל. בשלושים שנות קיומה המציאה הדמוקרטיה הישראלית ביורוקרטיה איתנה שהולידה שיטה הפועלת כבר מעצמה. עד כמה שניתן לראות בעין אזרחית רגילה, ומתוך שיחות של "האורח לרגע" עם מנהלי הלשכה והמנכ"לים, הדובירם, הפקידים, הממונים על הטלפון, הקהל, מחלקי התה והחדרניות – במיניסטריונים אין כל חדש. פרט לעובדה שמספר הטלפונים קטן, הדואר הצטמק והחדרניות יכולות לשוב לבתיהן בשעה נורמלית, ואפילו לראות סרט מתח בטלוויזיה.

מדי

חדר ריק וקר, שולחן נקי שאפשר להתחיל בו הכל מחדש. משרד הסעד הוא אחד המשרדים הצנועים שראינו במדינת ישראל. הוא מצוי מחוץ לקריה שליד הכנסת, וכמותו גם המשרדים האחרים ששריהם פוטרו או התפטרו – כולם מפוזרים בירושלים כבנים חורגים...

משרד של מה בכך – העוסק בשבעים אלף נתמכים, 160 אלף משפחות; תקציבו מיליארדים, והשנה חסך איזה עשרה מיליון... עתה אפשר לשבת על כיסאו של השר, ליד השולחן הגדול, ולשחק בתפקיד של מיניסטר... אפשר גם להיות שר הדתות, אפשר להיות שר פנים – בכיסאו של שר התיירות לא ניתן לי לשבת, כי - - - הוא תפוס על ידי מר משה קול, באופן פרטי. לא מיניסטריאלי.

אז בחדריהם של השר הצעיר והדינמי (מיל'), מר זבולון המר, השר (מיל') משה קול, השר (מיל') יצחק רפאל והשר (מיל') בורג – קר. כמו יד מכוונת אחת שלחה הודעות להפסיק את החימום לחדרי השרים (מיל'), להפוך אותם לפריז'ידרים... אחר ככלות הכל, אי-אפשר לדעת כמה זמן ימתינו החדרים...

איני יודעת אם תפסתי את השר קול "על חם", או שעלי לראות זאת כמחמאה אישית, שביום ובשעה שקבעתי להיות במשרד התיירות – הגיע גם הוא לאסוף פרק הדרוש לו לספר המונוגרפיות שהוא עוסק בסיום חלקו השלישי. אגב, כל השרים (מיל') עוסקים עכשיו בכתיבת ספרים ומחקרים. כולם משחקים עם הנכדים, (פרט להמר), וכולם כאחד אספו את ראשי המחלקות, נפרדו מהם קצרות, סיכמו מהר דברים שהיו עומדים ותלויים, העבירו סמכויות למנכ"לים (אלה ניתנות להעברה), וכך ניתן לראות עכשיו בכל מנכ"ל גם קצת שר, ולעלבון, על שפיטרו את אדונם וזילזלו בחשיבות משרדם... ולחרדה, אם ימשיכו לכהן בפקידם כשיבוא שר חדש (מנהל לשכה, נהג ומנכ"ל תלויים בבחירה אישית של השר) מתווסף למרות הכל גם קורטוב של נחת. אפשר לכעוס על מעשהו של רבין, כיריב פוליטי, ועם זאת – כמה נעים לעסוק בענייני המשרד ישר עם ראש הממשלה...

ואכן, כולם כבר נקראו לראש הממשלה, והוא שמע סקירה קצרה, וכבר לחצו את ידו, וכבר עובדים למענו. ומשרד הפנים כבר עוסק בהכנת הבחירות, וחוות דעת וסיכומים ראשונים יימסרו בימים אלה...

אי-אפשר בלי "יהדו הדתית"

גם לשכתו של השר (מיל') בורג נראית כערב פסח. לפני חדרו של העוזר עומדים ארגזים ובהם ספרים ותיקים אישיים של השר. הרבה ארגזים יצאו מכאן, ומשרדו, שהוא היפה מכולם כי הוא היחיד המצוי בקריה גם הוא הפך מקרר. משרד זה נהנה מאווירה פסטורלית, והכל מתנהל בו על מי מנוחות. בשקט ובשלווה מתנהלים שם העניינים על ידי פקידים ותיקים חובשי כיפות ופקידות חסודות. בלשכתו של המנכ"ל עוסקים בהכנה לאישור תכנית בניין ערים, כרגיל. פיטוריו של השר אינם משפיעים על העבודה השוטפת. השיטה עושה את שלה. רק בלשכתו של השר מורגש ה"מוחארם". כאן עוד צורב העלבון, והרגשות מעורבים. מחכים לתוצאות של הבג"ץ, ולא בלי תפילה בלב. רוצים שהשר ישוב.

כך גם אצל זבולון המר. חבל על כוח עבודה נדיר כזה, מתגעגעים להמולה שלו, לחברותא. באופן פוליטי רוצים ש"יהיה להם שיעור" לאנשים החושבים שאפשר גם בלי היהדות הדתית...

למרות העובדה שרק את מר קול מצאתי במשרדו, נראה שהשר המתפטר לקח את העניינים ברצינות גמורה, אם לדון על פי "הניקיון היסודי" שערך בלשכתו. כל המתנות שהביא עמו מ"עליית הנוער" כבר נארזו ונשלחו לביתו. על הקירות מלבינים כתמים, מקום שם היו תחלויות יצירות אמנות, תעודות הוקרה, תצלומים של גדולי עולם, מלכים ורוזנים שמשה קול נפגש עמהם, כובד על ידם, התחבר אליהם.

ממעמקים קראתיך יה

משרד הדתות נמצא במרתף אחד הבניינים אשר במגרש הרוסים. מגיעים לשם דרך שביל אחורי, המוביל לכניסה אחריות של בניין הפונה לרחוב הראשי. ריח חריף של תבשיל מפולפל עומד בפרוזדור הארוך ובכל החדרים. ובפרוזדור מתהלכים יהודים ארוכי זקן בקאפוטות שחורות. משרד הדתות, האמור לייצג את מדינת ישראל כלפי שלושים וכמה עדות דתיות שונות, בירושלים הקדושה לבני כל הדתות, עושה זאת ממעמקים...

שואלים אצל הדובר: "איך זה להיות בלי שר?"

"יש לנו שר – ראש הממשלה..."