16.11.69
אחד מבתי החולים הגדולים בארץ, הוא כידוע בית החולים בילינסון של קופת חולים הכללית. בית חולים זה הוא גם אחד הוותיקים במדינה, ואם כי הוא מ"חוץ לעיר", נעשה למוסד שלו נזקקים רבים מאוד – ומכאן ש"צועדים" אליו כבר ב"שיטה עיוורת."

אולם לפני זמן מה החליט מי שהחליט, לשפץ, לשנות, להרחיב, לבטל או מה, את הגישה לבית החולים, שבונים שם. הדרך הישנה והידועה לכולם נחסמה, ואלה אשר לשמחתם, (מטעמים מובנים) לא נזקקו בזמן האחרון לבית חולים זה – אובדים עצות לא פעם, כי אינם יודעים איך להגיע לבית החולים.

הבא אל בית החולים במכוניתו או המביא חולה במונית, צריך לעשות עיקוף גדול כדי לחזור למסלול הנכון, ולהיכנס לדרך צדדית המובילה סחור סחור לשער בית החולים. זהו דבר מאוד לא נעים הגורם לא פעם גם סבל מיותר. חבל שלא נמצא מי שידאג להקים שילוט גדול ובולט לעין, כדי למשוך שימת לבו של הנוהג לדרך החדשה הארעית לבית החולים ולקצר את "דרך היסורים" ל"שערי הרחמים."

אבל בזה לא תם חוסר ההתחשבות בקהל. מי שלא דאג לשילוט עושה ככל יכולתו כדי להוציא את האוחז בהגה מגדרו. עשית כבר את הסיבוב הגדול המיותר, כשהחולה ישוב-שכוב בייסוריו במכונית. אתה מגיע. מוריד את החולה שלך ורץ להחנות את המכונית במקום כלשהו כדי להתחיל בפרוצדורה הארוכה של "מיון", רישום, ציפייה לרופא, למיטה במחלקה וכו' וכו'. סוף סוף החולה שלך כבר עבר לרשות הידיים המושיעות. עוד שיחה קצרה להרגעת החולה, להרגעת עצמך ואתה בחוץ. אתה רץ כי יש אלף ואחד סידורים למען החולה, ואלף ואחד הקשורים בהעדרך מעבודה, יש ילדים, הורים, סוף סוף בני אדם חיים אנחנו. 

*

 המכונית שלך, שהחנת אותה לצד הדרך הצדדית לחלוטין ממתינה לך; אבל המשטרה הטובה, העסוקה מעל לראש בימים טרופים אלה, לא שכחה גם את בית החולים ואת באיו. לא בתפקידי שמירה, חלילה, בשביל זאת הרי קיים המשמר האזרחי, אלא כדי לקשט את המכונית בהזמנות לבית המשפט. ובלי כל הבדל אם אתה עשיר או עני (ואחרי ככלות הכל המדובר בבית חולים של הסתדרות העובדים...) הרפורט הזה מרתיח את הדם, באי הצדק שבו, בחוסר הטאקט. זה לא רק דו"ח וקנס, זהו עלבון צורב.

כי הבא לבית חולים לא בא לנשף חשק. זהו אדם בצרה, שקרובו בצרה, שידידו בצרה. במקרה הטוב ביותר זהו אדם שמקיים מצוות ביקור חולים או "פיקוח נפש." "פיקוח נפש" – הדוחה שבת, אין בכוחו לדחות את הדו"ח...

נכון. באים שם לשמחות. לבקר יולדת, להשתתף בברית מילה. למה צריך להשבית את השמחות הללו? כמה שמחות אנו יודעים בכלל, ובבית חולים בפרט?! ולבד מזאת – גם אלו מצוות הן – ועל קיום מצווה אין להטיל עונש...

אנשי המשטרה יאמרו שהחנייה בכביש הגישה לבית חולים מפריעה? - איזו שטות. זוהי דרך צדדית, רחבה באופן יחסי, ומעט מכוניות חונות שם בכלל, והתנועה קטנה מאוד. החנייה בצד דרך זו אינה מהווה שום מטרד הגיוני – אלא, אם כן, החליטה המשטרה לעבור למשרדו של הממונה על הכנסות המדינה.

אולם חישוב זה, מוטעה מעיקרו. השוטר המסתובב שם עולה בפרוטה יפה ואיני מאמינה שהוא מכסה את משכורתו, הוצאות המכונית שלו ואת משכורת מחליפו – לרבות מדים, קרן פנסיה, ימי מחלה וכד'. והשוטר נחוץ במקום אחר. המשטרה הרי סובלת מחוסר כוח אדם... נוסף לכך, הפרסטיז'ה והאהדה, שבהן מעוניינת המשטרה, כל משטרה, מה יהיה עליה? בכמה יעלה לה מסע הסברה ויחסי ציבור, כדי לרכוש מחדש את אמונו, אהדתו ושיתוף הפעולה, של מי שנפגע ונקנס על לא עוול בכפו, ועוד על מעשה יפה שעשה?!