5.10.62
השנה היפה הזו שלנו, שנת תשכ"ג, באה בסימן חיסכון. ואת החיסכון הראשון והיסודי החליטה בתי החמודה להנהיג בביתנו.
"אמא, מה נשלח במתנה לידידי בדרום אפריקה?" (מאז ביקרו הללו בביתנו, הפכו לידידיה...).
"אולי נשלח כרטיס ברכה."
"באמת, אמא! (שכל יש לאמהות הללו – אמר הטון) הם הביאו כל כך הרבה מתנות, אז את הולכת לשלוח להם כרטיס ברכה?!
"ובכן מה את מציעה. לאור העובדה שזו שנת פיחות עם עליה בהוצאות וירידה בהכנסות?"
"את מתחילה כבר."
מכאן לכאן התפשרנו על אתרוג. נטלה הבת עשר ל"י ויצאה לשוק לקנות אתרוג יפה וריחני ושאין בו פגם, וחזרה עם לוח שנה אמנותי.
"אתרוג," אמרה, "צריך היה לעלות ב-8-9 ל"י, ולאור העובדה שזו שנת חיסכון והידוק החגורה, קניתי לוח שנה. יותר זול. עלה רק ב-3.50 ל"י."
הייתי גאה מאוד בבתי החמודה ונשקתי על מצחה. למחרתו נזכרנו שיש גם דוד בארגנטינה וכי הוא היה נחמד מאוד אלינו – וכי למרות היותו קרוב משפחה, צריך לשלוח לו מתנה.
"נו, תלינקה, - נשלח גם לו לוח שנה אמנותי, אה?"
הבת הרימה ראשה בגאווה, קשרה את הסרט האיטלקי האדום לראשה ובדלת נזכרה שאין לה כסף.
"קני בעודף שנשאר מדרום אפריקה."
"איזה עודף?!"
"נו, מעשר הלירות. יש לך שבע לירות עודף."
"איזה שבע לירות. בולי הדואר עלו 4.50 ל"י. ודמי הנסיעה בשבילי?.."
אך, תלינקה, תלינקה, איך זה מוציאים 4.50 ל"י על משלוח לוח מסכן. איפה ההגיון? איפה מעט בינה?! איך זה לא שואלים אם יש משלוח מוזל, איך משליכים כספים סתם כך לרחוב?! רציתי לאמר לה בנחת אך חמתי בערה בי להשחית וסומק מבשר רעות הופיע על פני.
"את כפויה טובה" – אמר הבן ונעמד לידה כחומה בצורה. תלמה רצתה לחסוך וככה את מודה לה! והשניים התנדפו מהבית תוך מחאה חריפה.
"ומה בדבר המתנה לדוד מארגנטינה?", ניסיתי לרכך את התפרצותי.
בלא חשק לקחו עמהם עוד 10 ל"י וחזרו כעבור שעה ארוכה, זוהרים. הלוח הלך לדוד בדואר רגיל (ויגיע בעוד שנה...) וכדי לפצות אותי על הכסף האבוד של דמי דואר בזבזניים, הביאו לי שי. מציאה ממש. הברחה נהדרת שקנו ממלח. בושם משגע, "שאנל 5", ב-5 ל"י, "אמא'לה. ואת יודעת כמה זה עולה בחנות? שאלנו ואמרו לנו – 20! אז את רואה, "כל המתנות לא עלו לך בפרוטה.
"איזה ילדים טובים. ולא הייתי מגלה להם שהפרפום "הנהדר" שלהם היה זיוף מטופש ומדיף ריח פחדים, כזה שאפילו מספרות זולות חדלו להשתמש בו, לולא גילתה זאת בעצמה בתי החמודה כשבעיניה ניצוץ של צער.