יועץ נ"ע

15.10.77
לא נסעת לקאהיר. חבל. חבל אני אומר לך גברת א'. חשבתי שאראה אותך בטלוויזיה. בכל זאת זו הזדמנות היסטורית – אומר לי מר מנחם מנדל, שעיברת שמו לצמח-בר.

אה, השבתי לו – דרכת לי על היבלת. כך עושה ידיד. ואני – האם אני שואלת אותך איך אתה מרגיש היום, ידידי, יועץ נ"ע (ניירות ערך).

הדם עלה לפניו. אחרי כן ירד מהם.

לא נעים?! – משיב איש שיחי – רק לא נעים! הוא מרעים בקולו, עד שהקול מתגלגל ברחוב הסואן, ברחוב הרצל הזכור מן הימים הטובים ההם של הגימנסיה הרצליה, ומשתיק את ההמולה.

תשתי קפה הוא שואל. תשתי קפה הוא פוקד. ואני מרגישה שלא אוכל לסרב לו, לאותו אדיר וגדול ורב פעלים ורב השפעה ורב יכולת עד לפני שבועיים. איך נופלים גיבורים. איך, מאז המהפך הגדול נפלו מנהיגים ושרים ובכירים, נעלמו ממפת חיינו.

*

הרינו יושבים באותה מסעדה, שהיא אוד מוצל מאש המהפך הגדול, מסעדה שעשתה נקניקיות עוד בימי המנדט, ההגנה, מפא"י, המערך.

שתדעי – הוא אומר – אני אף פעם לא הייתי אחד מהם, בנעורי הייתי בלח"י, כמו שאת רואה אותי.

אהה – חושבת אני. עוד אחד מן "האנוסים".

אבל לא על זה אני רוצה לדבר. על בנק, הבנק שלי, אני רוצה לדבר. אומר מנחם-מנדל צמח-בר. שרתי אותו בכל הכרתי. בכל כוחי. בנאמנות. ואז הוציאו אותי מאחורי הצאן, כמו שאומרים, ועשו ממני מומחה נ"ע. קורסים עשו לי. לצמודים, אג"ח, מלוות, מניות. קצת הימור – אבל לא נורא. אתה תראה את טובת הלקוח שלך. שכח שאתה עובד בבנק – אמרו לי. (כאילו אפשר לשכוח...). הראו לי את כל רזי הבנק. ואני ידעתי – השקעה באחת הקרנות של הבנק – היא הטובה מכל.

מה הייתי אומר ללקוחותי? ביושר הייתי מיעץ להם – להשקיע עם בנק. בעצמי עשיתי זאת. אין טוב מאחת מאותן חברות השקעות. כי שם יושבים נבוני כספים – וכספך הולך להשקעות בטוחות.

את לא היית בסניף שלנו. אבל בעצם כך זה היה בכל סניף, ליד השולחן שלי, כלומר, מאחורי מחיצת הזכוכית, היה מזדנב תור. היו עומדים ומחכים בסבלנות. ומשהגיעו – נצמדים לשפתי, היו אומרים – מר צמח-בר, עשה כהבנתך...

לפעמים הייתי נבהל. בחיי שהייתי נבהל. בא אלי לקוח ומשקיע מאה אלף. בחצי שנה מכפיל את כספו.

אני אומר לו: אולי כדאי עכשיו לממש. לספור את הכסף? והוא אומר – ובמה תשקיע לי. יש משהו יותר טוב? מכאן לכאן נשארים באותו דבר. לפעמים אני עושה תמרון ועובר לאיזו אמיסיה חדשה.

*

מי  לא השקיע דרכי. מורים ותלמידים. סוחרים ופועלים. עוזרות משק בית – ופרופסורים. בימים של המהפך, מודה ומתוודה שהייתי מוציא לעצמי את המיץ. לפעמים הייתי נתקף דרך ארץ לעצמי. עומד מולי ומתפעל. מפני הנגיעה שלי. קורא בעתון, רואה בי איזה רוחות נסתרים. קריאה בדווח, נגיעה במכונת חישוב, חיוג ליועץ – לבורסה – ומן הצד השני נערמים אלפים, מאות אלפים. מיליונים הייתי מגלגל בבורסה. הייתי נופל מרוב עייפות. הייתי כמו מסומם. אבל היה גם פיצוי. הם היו באים אלי קורנים. הם היו באים אלי כמו חסידים לרבי.

מה עכשיו מר צמח-בר. מה עכשיו, היו שואלים.

לברוח מצמודים. הם רדומים. נשוב אליהם אחר כך – זה עוול להישאר עם צמודים כשניתן לעבוד אם הכסף. האחריות כלפי פרי העמל – הכסף – אינה מסתיימת עם קבלתו. זה רק שלב א'. שלב ב' – יש לדאוג לו, לטפח אותו, להפעיל אותו.

אבל מה אני מבין, איך וכיצד – אומר לקוחי.

בשביל זה אנחנו קיימים! היועצים. פנה לבנק שלך, לידיד שלך, שהוכשר לשם כך במיוחד לדאוג לך ולכספך. סמוך עליו...

תאמיני לי שיעצתי עם כל הלב. כבר אמרתי את זה. לא נורא. אני ראיתי את עצמי הנאמן שלהם. פועל לפי מיטב השכל, הנסיון והידע שלי. תאמיני לי שאף פעם לא אמרו לנו כיצד ליעץ. כן, הייתי פונה לממונה עלי ומתיעץ איתו. שהרי יש לו יותר ניסיון. – לא תפסתי שבעצם עברתי שטיפת מוח. שבעצם אני כלי, פתירון – ולא יועץ. אני לא הרווחתי על הרווחים שעשיתי ללקוחותי. אני בסדר! אבל איפה-שהוא אני מאוד לא בסדר. אני מרגיש כחלק מהסדר, אני חלק ממכשול ששמו לפני עיוור.

*

אני גם כועס על עצמי. שהרי חייב הייתי לדעת, בכל אופן להבין יותר מהם. אני ממורמר על מעבידי. לא צריך היה לעשות בי שימוש מביש כזה. להיות, כביכול, הדואג למשקיע ולהמליץ על סחורתם.

היום איש אינו שואל לעצתי. מתחמקים ממני. עוברים על פני כמו שעוברים על פניו של מת. נעצרים לרגע בדומיה והולכים הלאה. אבל יש כאלה שנעצרים ואומרים לי דברי ניחומים. כשבא מישהו וצועק – אני מרגיש יותר טוב. האמיני לי, 

ודווקא עכשיו יש לי מה להגיד! אני רוצה להגיד, ראשית: שלא יסמכו על שום יועצים. 

שלא יגידו אף פעם, לאף אחד – תעשה מה שאתה מבין, כי אתה מבין יותר ממני. זה א' וב' – 

שלא ימכרו! שיחכו! שמחירי המניות הפינאסיות יתיצבו. רק קצת אורך רוח.

למה לא תאמר זאת בעצמך ללקוחותיך?

אני?! מי ישמע לי היום...