9.11.62
הוויכוח הזה, שמתנהל לאחרונה בהתלהבות על: "כן טלוויזיה, לא טלוויזיה", מעורר יותר מחיוך. תארו לעצמכם שהיינו מתחילים להתווכח עכשיו על הכדאיות הרוחנית של השימוש במכוניות. היו מופיעים אנשים וטענה בפיהם: מכונית? פשע! הפליה סוציאלית ומדיח מוראלי. כי הרי לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוש מכונית.
ולמה מדיח מוראלי? לא קראתם את המחקרים הנבונים והמנומקים שערך פרופסור מכובד ושאף פורסמו בצורה עממית בעיתונות – שהמכונית ממלאה תפקיד סכסואלי בחברה המודרנית, וכי גברים מופרעים, הסובלים מרגש נחיתות, ושאר מטורפי מין, משתמשים בה כבפתיון. במקום אחר קראנו עצה של רופא פסיכיאטר, המבקש למנוע גירושים מרובים, שהאישה האוחזת בהגה מבלבלת את רישיון הנהיגה שלה עם רישיון הבגידה. כלומר – עצה לבעל למנוע מאשתו קבלת רישיון נהיגה – להבטחת שלום בית.
ובכלל, למה צריך לרוץ במכוניות, משום שכל העולם רץ? כשהולכים לאט מגיעים, קצת יותר לאט – אבל מגיעים. מה יש?! חיי אנוש עלי אדמות, קצרים. בריצה המתמדת מאבדים הרבה מלחלוחיותם. ועוד, הליכה ברגל בריאה לגוף ולנפש, מקרבת את האדם לטבע, טובה לסנדלרים ולתיאבון.
ועוד – המכונית – כלי משחית. אדם אינו בטוח בחייו כמה נהרגו בדרכים בעטיה, כמה נפצעו וקפחו חדוות חייהם עד סוף הימים? כמה ילדים נתיתמו, כמה אמהות נשתכלו. כמה אנשים נסעו בה ולכמה עזרה לא חשוב!
כל אדם היה צוחק לטיעון כזה אם כי יש בו הרבה טעם והרבה אמת. כי קשה להתעלם מן העובדה שאנו חיים בעולם חדש הדומה למדינה אחת מבחינת המרחק. שוב לא נודדים חודשים ושנים כדי להגיע לחבל ארץ מרוחק ביותר. למעשה, שוב לא קיימים יותר גבולות בשל אמצעי התחבורה המהירים, ובשל הרדיו והטלוויזיה והעיתונות. הישגים טכניים ותרבותיים ומדעיים של ארץ אחת אין להחביא יותר בפוזמק. הכל גלוי לעין, במוקדם או במאוחר. והטלוויזיה למעשה קיימת אצלנו, אם גם אין לנו תחנת שידור.
ומגוחך הוא לטעון שהטלוויזיה מסכנת את חינוכו של הילד. בלי טלוויזיה – הכל שפיר אצלנו?! הסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע, כולם חינוכיים. אין בהם לא שוד ולא רצח ולא אונס ולא חינוך לרמאות וחיי הוללות. גם התיאטרונים שלנו מציגים אך ורק המובחר. התכניות ברדיו, אף הן על טהרת הטעם הטוב והגישה החינוכית האסתטית, ואין אצלנו למימכר, הזולים שבספרי הכיס.
היחסים בין בני האדם ברחוב, באוטובוס, בחנות, במספרה, בבתים המשותפים, ואף בבתי הספר – נהדרים. אין תגרות, אין צעקות, אין קללות; הטיילת אינה שורצת בטיפוסים מפוקפקים – הכל מתנהל כמו בבית סטרילי מחטא ומפשע. רק הטלוויזיה הארורה הזו, רק היא מסכנת את שלום ילדינו שגדלו בחממות של טוהר. כי הטלוויזיה, כידוע, היא מכשיר שעוסק רק בפסולת, רק ברצח, רק באי חינוך.
למה?
ככה!