8.3.68
חג היה בביתה של זלדה. סמוקת לחיים, שערה עשוי ושמלתה תואמת להפליא את גיזרתה הקטנה, התרוצצה בביתה המרווח אשר בירושלים, לחצה ידיים, דאגה להציג אורח בפני אורח, בכל תוארו: "כבוד השר ברזילי ורעייתו, שמחה המהולל, גיבור הגטו, 'גולה' האיש שקיבל את ספר ישראל על "משא גוג"; חיים גורי – המשורר; מר טחורניצקי – מי שהיה המנהל שלי פעם, חה-חה; הרב כהנא" ועוד כהנה וכהנה, אנשים חשובים במדינה וחשובים לה ולמשפחתה ולמשורר שלכבודו נערכה מסיבת הערב הזו – הלא הוא אברהם סוצקובר, המשורר האידי הנודע ועורך הרבעון "די גאלדענע קייט", לצאת ספר שיריו החדש "פיר קאנטיקע אותיות ומופתים."
ישב המשורר וקרא משיריו לפני קהל אוהבי שירה ויודעי אידיש, וביניהם כאמור, פרופסורים, ורבנים, משוררים וסתם יהודים טובים, ועל הבית כולו שרתה רוח של שירה מן התקופה הרומנטית. דמית שאתה נמצא באחד הטרקלינים של הגברות המפורסמות בהיסטוריה, גברות שכל היום כולו לא עשו דבר פרט לישיבה מסוגננת עם ערב, בקרינולינה ממשי כבד ומניפה ביד והתסרוקת עשויה לתלפיות, ורוזנים ושרים ואולי הצאר בכבודו ובעצמו, אם הערב נתקיים במוסקבה, היו בין האורחים.
אלא שגברת הבית הזה, שבמרכז ירושלים, בית שדלתו סובבת תמיד על צירה, והוא ציר ומרכז תרבותי-חברתי בירושלים היפה, היא אחת הנשים הפעילות ביותר שפגשתי מעודי. זלדה קוליץ לבית הרב זוננפלד, היא סגן המנהל הכללי של הקונגרס היהודי העולמי; היא עורכת את חוברת "גשר", רבעון לבעיות חיי האומה (140 עמוד), ותפקידה הרשמי הוא מזכירת המערכת; עושה את יחסי הציבור של משרד הנסיעות של המשפחה "ירושלים תור", מטפלת בחנות המזכרות שלהם בהר-ציון, מארגנת אירועים וועידות של מוסדות רבים, מזכירת כבוד של בית האמנים בירושלים. היתה, עד לפני זמן קצר, מנהלת מחלקת יחסי ציבור של "יד ושם", ואחראית ליחידה המטפלת בתרגום ספרים ללשונות זרות, נציגת איגוד עולמי של בתי כנסת, ועוד ועוד.
תוך כל הפעילויות הללו, ואולי להיפך, תוך ניהול אחד הבתים היפים בישראל כולה גידלה שני בנים לתפארת, שכל בנות ירושלים של זהב חולמות עליהם חלומות של זהב...
הבית מסורתי ומקפיד מאוד בענייני דת וכשרות. כבתו של רב ירושלמי מהולל, נמשכת "החצר" בבית זה. תמיד יש בו מאפה בית, דגים ממולאים ומפולפלים-מתוקים נוסח פולין, עם בוקר תשמעו "שיעור" בגמרא, בקול מתנגן של אבי המשפחה וגיסו, שבא ללמוד עמו פרק, וכל חג נחוג בשמחה כזו, באורה כזו, בטוב טעם כזה!
כן, בית זה ומשפחה זו מעוררים קנאה בלב. אולי לא קנאה, כי אנשים אלה יודעים להתחלק בחומם עם הזולת, יודעים להפוך את ביתם לבית לכל. כל איש, ימצא שם אוזן קשבת בצר לו, וחבר לשמחה – בטוב לו. בעולם מעורער זה, בעולם סובל מבדידות, בחברה שאינה מאמינה עוד במסורת ודת ובחיי נישואין כתא בריא ומפצה – טוב לזכור שישנו בית שהוא נמל, חוץ מבטחים, אי לדוגמא.
חוזרים משם ומצטערים שהבית שלך אינו נמצא במרכז העיר, שאינך דתית, שבעלך אינו לומד גמרא, שסבתא לא גרה בבית, שאינך יודעת להכין דגים ממולאים בצורה כזו שתמיד יהיו במקרר ותמיד יהיו טריים, שעבודתך גוזלת אותך מבני ביתך ואת חיה בקונפליקט תמידי בין צרכיו וצרכי עבודתך והאמביציה האישית שלך, ועוד המון ש'יים. ורוצים למהר ולשוב לשם ולקחת קורס מזורז של "לחיות כדי לחיות כמו יהודיה טובה" מזלדה קוליץ, הקטנה, החננית, האלגנטית, הפעלתנית, העסוקה עד מעל לראש, והפנויה תמיד למענך.