8.7.66
ישנן בישראל יותר מחמישים שגרירויות וצירויות זרות. ישנן שגרירויות של מעצמות גדולות כמו ארצות הברית, ברית המועצות, ושגרירות צרפתית מכובדת ויפה. ישנן שגרירויות של מדינות-ידידות, שהכירו במדינת ישראל מיד עם היווסדה, שעזרו לקימומה ועזרו לה עוד בטרם קמה. ישנן שגרירויות אכסוטיות, כמו היפנית, הבורמזית, הגאנית, הפרואנית. ישנן קטנות וגדולות וחינניות ועליזות, ופיוטיות. ובראשן עומדים שגרירים ושגרירות מכובדים ומעניינים ומשכילים וסכסאפילים, והם מארחים למופת...
הרבה שמעתם עליהם?
אך יש שגרירות של ארץ, שעצם הזכרת שמה מדיר שינה מעיני רבים וטובים במדינתנו, שזכר מעליליה, בדור הזה שלנו, עוד חתום בחותם השכול, כמעט בכל משפחה של יוצאי אירופה; שרבים בתוכנו עוד מהלכים עם "אותות" כחולים מקועקעים בזרועם עד עולם ולבבות שרופים ללא מרפא – ושגרירות זו פופולרית, באופנה, מסיבותיה הומות, אורחיה הולכים ורבים וכל אירוע שלה מלווה רעמים ותופי פרסומת.
יש לנו שגרירויות ונציגויות במדינות חשובות ונאורות שאנו עומדים איתן בקשרי תרבות, ובקשרי מסחר. שאנו מייצאים אליהן וקונים אצלן, ומקבלים בתנאים מיוחדים מזון ונשק ותרבות וידידות. ובראש שגרירויות אלה שלנו עומדים שגרירים ישראליים חשובים, בעלי וותק וניסיון, בעלי רמה, עבר מפואר והמון זכויות.
הרבה שמעתם עליהם?
ואילו שגרירנו בבון, אם דיבר 30 או 40 דקות עם הקנצלר, אם הרצה או לא הרצה באיזה כנס – מיד נכנס לכותרות. חשוב נורא לדעת עם מי נפגש, למה נפגש, אימתי ייפגש אם טרם נפגש. הכל חשוב וראוי לפרסום ולהד. אם לא יידע על כך כל יהודי ביישוב – כיצד יוכל לתכנן את יומו?
מייצרים הרבה מכוניות בעולם, והרבה מהן יש להן סוכנים בארץ. ומי יכול לטעון נגד המכונית האמריקנית, זו הגדולה והמקסימה והמחליקה על הכביש כמו חמאה. היא אוכלת הרבה בנזין? – ישנן צרפתיות, ושוודיות ואנגליות וכבר לא נדבר בישראלית, הנאה והטובה והזולה יחסית מאחרות... אך שוב, הפולקסוואגן כבש את כבישינו ושבילינו ואת מרבית השבילים ללב היהודי המסכן והקמצן, הקרוב כל כך לכיס. אומרים שהיא חסכונית. ניחא. חיסכון ינקה כמעט כל מצפון.
היו תצוגות אופנה בארץ. טובי ה"בתים" באו להציג כאן. ולא סוד הוא שפריז היא מלכתה המוכרת של האופנה בעולם. אחרי באה איטליה, ואחריה אנגליה, ואחריה ארצות הברית. גרמניה אינה נותנת את הטון בעולם האופנה. וספק רב הוא אם "הפולקסקליידר" היו המצאתו של המפלצת. (כלומר, לא יהיה אפשר לספר את הסיפור היפה על רגש הנקמה המתעורר בלב ועצם להעמדת המצאותיו של השטן בשירות היהודים...).
אך כשנערכת תצוגת אופנה (שמעו, שמעו!) בחסות אותה שגרירות, יש חדשות טריות שאינן סובלות דיחוי. מה בער?! מדוע צריכה היתה סולתה ושמנה של התפירה העילית והחברתית להיות שם. מדוע יכולה תצוגת אופנה פריזאית לחכות לפרסום. (הלא במקרה זה באמת "גורלנו נתון בידיה", לפיה נהלך בשמלות קצרות או ארוכות; לפיה יתפרו חליפות לגברים). ותצוגת אופנה שלנו, של יצרן שלנו, אפילו הקטן בהם, שתמיד עדיפה תהיה, יכולה להמתין שבוע ושבועיים לכיסוי – והגרמנית בשום אופן אינה יכולה לסבול דיחוי? האם מפחד שדליה או רותי או מיכל שלנו, תאחר להידמות לאיזו גריטשין?!
וכבר לא אפרט את כל המכשירים ובני המכשירים האלקטרונים והרדיופונים והמוזיקלים והכימיקלים, שאי-אפשר בלעדיהם.
ימים עוברים, משהו קורה בעולם. יש פוליטיקה. חייבים לקשור קשרים דיפלומטיים.
אך איך קרה שמדינה זו ומוצריה נהיו פופולריים כל כך. האם נהיה כל יהודי שני מומחה כזה לטיב ולשיכחה? או שמא בני הארץ ההיא כה מפליאים בדרכי פרסומת-שטיפת-המוח, עד כי נתקפים אנו בחולשת הדעת והיד יורדת מן הלב וקונה מאליה.
גם זה אולי נכון בחלקו. אך הדבר הרבה יותר חמור. את הפרסומת לא הם עושים. עושים אותה אנשים מתוכנו. על דעת עצמם. ואולי כעושי דברים. לגרמנים ניסיון רב בשיטות "השירות העצמי", לדאבון הלב.
יותר ויותר אני משתכנעת שקיימת איזו כת לא מאורגנת, אך שאיזה חוט מזוכיסטי סמוי מקשר אותה, של משתפי פעולה. הם אפילו אינם יודעים, ואולי יודעים, שהם עושים למען האדרת הסליחה בטרם זמנה. למען הפרסומת, המכירה של מוצריהם והמכירה של נשמותינו. תמיד מסתובב מישהו המוכן לספק ידיעות, וחדשות ורכילות מעניינת עליהם. ובאם אין לו גישה אליך, יעקוף אותך ויגיח מאחור. הם נמסים לשמע השפה, שותים את השירה והמוזיקה, שנשמותיהם המוזיקאליות אינן יכולות בלעדיה. הם אורחים שלהם ומארחים אותם ודואגים להרחיב את חוג מכריהם. הם עוסקים בקניית נפשות למען הפיוס, כמו מיסיונרים אדוקים.
הלחשוד בהם שיד אחת מכוונת אותם, או גרוע מזה: הלחשוד בהם שנפשם יוצאת לרקד את ריקוד ה"מה-יפית" לפני מי שבא מאותה "ארץ של אדונים", או אף היה אחד מהם?