2.1.70
שומו שמים והאזינוּ ארץ! לפני חמש-עשרה או שש-עשרה שנים עשה בחור בן שבע-עשרה מעשה שלא ייעשה. הוא רצה ללמוד רפואה ותעודות בגרות לא היו לו או אולי היו אבל לא כאלה שנשאו חן בעיני שלטונות האוניברסיטה, ואמרו לו לא, באלף רבתי.
אבל הוא היה צעיר, וזה לא כבר עלה לארץ האבות מעיראק. ומי שלא טעם טעמו של עולה ובייחוד של נער מעיראק, המאמין בלב שלם שלא הולך לו בחיים ולעולם לא יילך לו משום שהוא עיראקי, - לא יבין מה הריץ את משה.
מילא. מה לעשות. אמנם רצה להיות רופא, להביא מרפא לספרדים, לאשכנזים, להיות האיש בלבן הטוב והמיטיב, אבל לא הולך לו. יילך ללמוד הנדסה. הוא מוכרח להיות אקדמאי כדי להתקדם בחיים. מוכרחים להיות אקדמאי – יודעים היום כולם. ואין פסול בכך כלל, ואוי לאותו תמים שלא השיג לפחות את הבי-אי.
שוב באותן תעודות טובות, לא טובות, פנה אל הטכניון ונתקבל. אבל בטכניון ישב איש אחד שאין בו רבב. ובדרך מקרה או שלא בדרך מקרה התגלגלו הניירות האומללים הללו של הנער מעיראק ואיך עלו אז מעיראק – בתעודות מסע טהורות?! מאז מלחמת העולם השנייה איש מיהודי הגולות וביניהם היהודים הטובים שיושבים היום בכנסת, לא החזיק בידיו תעודה שניתנה על ידי השלטונות כדת וכדין, ובייחוד שלטונות ארצות ערב...
אלוהים, איפה היינו היום לוא באמת כך היה...
והאיש החשוב הטריח עצמו לנסוע מחיפה לירושלים ולברר שם באוניברסיטה, מה זה? אילו מיני תעודות הן אלה. כאילו בתעודות הללו יכול היה לקבל את האוצר הגדול של הצאר, ירום הודו, ולפתור את תעלומת אנסטסיה... או, אולי, ליהנות בעזרתן מכספי ניצולי השואה, לספסר ברכוש המדינה, להעלים מס הכנסה, לערוק מן הצבא, למסור לוחמים לבריטים...
הקימו ועדת חקירה, וכפי שמספר הסיפור, רק איומי התאבדות של הנער, שאם יגלו את קלונו ברבים ויספרו מה רבה תשוקתו ללימודים עד כדי "תיקון מסמכים", הניעו את השוקדים על המדע הצרוף – לגנוז את העניין ולשומרו במה שקרוי "סוד", סוד שכל העולם יודע אותו, במידה שהעולם מתעניין בנער שנורא רוצה ללמוד.
ופתאום, אותו נער נהיה משה שחל, ומועמד מספר שתים של חיפה לכס חבר כנסת. אמנם לא כל כך פתאום. מאז עוברות חמש-עשרה שנים של צבא, של עבודה קשה במפלגה, במועצת הפועלים, של לימודים, של הקמת משפחה. חמש-עשרה – שש-עשרה שנים אצל אדם בן שלושים ושלוש, הם פרק נכבד מאוד. אבל אצל חברי כנסת כמו דויד הכהן, שאני מאוד מכבדת ומחבבת גם בשל הכשרון הסיפורי שלו, מה זה חמש-עשרה שנים?! מה פתאום יבוא איזה צוציק ויציעו לו כיסא ועוד איזה כיסא! כיסא – שהחליטו כי הוא, דוד הכהן ישב עליו. ויש אנשים טובים בישראל שבורכו בזכרון פנומנאלי לגבי דברים שאינם כל כך כשרים. והם אוהבים לבשל... אז רצים לדוד הכהן ומספרים לו את הדבר הנורא הזה והוא אינו מתבייש, שיחשבו שהוא עושה זאת מטעמי קנאה, דורש ועדת חקירה ביחס לטוהר מידות של המועמד להיות יורש כסאו. ובו בזמן מתעורר אותו אדם מן הטכניון מר אדן – מזכיר המועצה המדעית של הטכניות והוא משגר מכתב דחוף, - אל השר יוסף אלמוגי, אל מזכיר עבודה פנחס ספיר, ואל ח"כ ישראל קרגמן, ובמכתב הנ"ל כתוב לאמור: "כאמור הוא נוגע כולו לעברו של האיש וייתכן כי אלה היו חטאי נעורים בלבד ומאז היטיב את דרכו. ובכל זאת מעורר הדבר, לדעתי, ספיקות בדבר כשירותו של אדם מסוג זה לשמש מועמד לגוף הציבורי הנעלה במדינה, כנסת ישראל. ייתכן כי זוהי תמימות מצידי, אולם הנני סבור כי נבחרי האומה, וכאלה הם חברי הכנסת, צריכים להיות בלי רבב כלשהו בעברם האישי הפרטי."
ובינתיים קורים דברים. ומתקיימות בחירות לכנסת והמועמד מספר 57 של רשימת המערך נשאר ברשימת "המינוס אחד", ובאותה הזדמנות שראיינתי את "כמעט חברי הכנסת", או את "חברי הכנסת על הסף", פגשתי גם במר שחל, הלומד עכשיו שנה שלישית בבית ספר למשפט וכלכלה שבאוניברסיטה. איש נעים, נבון, שבהחלט אינו מבייש ואינו נופל מחברי כנסת אחרים. סיפר אז על ראשית עבודתו הפוליטית שהתגלגל אליה במקרה, בוואדי סאליב, ואיך נעשתה העבודה הציבורית הפוליטית לתוכן חיים – אם כי שואף הוא לעצמאות אקדמית.
ואני תמהה: האם נורא כל כך המעשה, בנערותו, ואם כן, האין דרך לתקנו. ומה ביחס ל"חוזר בתשובה". כל כך קנאים אנו. ועוד: הבאמת אפשר למצוא בינינו אנשים שאין בהם רבב כלשהו בעברם האישי הפרטי. ואם ישנו כזה, האם כשיר הוא בכלל לשבת בכנסת?
וכדי להסביר את עמדתי, הרשו לי לספר לכם סיפור-בדיחה יהודי. אם יהיו כאלה שמכירים אותו, איתם הסליחה.
ובכן, יום אחד מת יהודי טוב ששמו יצא לתהילה בעיירה ובסביבה כולה, כצדיק גדול. הוא מת וכמובן עלה לשמים, ניגש לשער גן העדן ודפק עליו. פתחו לו את השערים, וקבלוהו בכבוד גדול, כי שמו הלך לפניו, כאמור. אך כשעמדו לכוון אותו למעונו, ובדקו למצוא את שמו ברשימת שוכני גן העדן, נעדר שמו. ביקשו ממנו להמתין קמעה בפרוזדור. הבינו שטעות כאן, והמשיכו לחפש. עם מכונות האי.בי.אם. לעולם אין לדעת. אולי קרתה טעות מצערת. הכניסו את כל הנתונים למחשב האלקטרוני וזה לא אחר להמציא תשובה. האיש הוא ללא רבב, ומעולם לא חטא. מכאן שלא טעם טעמו של חטא. ואיך יוכל להיות צדיק גמור מי שלא טעם טעמו של חטא ולא ידע פיתוי מהו.
בעצם כאן אני יכולה לסיים את הבדיחה, אך אתם ודאי רוצים לדעת את המשכה. ניחא. ישבו המלאכים על המדוכה. יפה. צדיק גמור אינו, אולם מימיו לא חטא, הלא לא יתכן שיחכה לבוא המשיח בגיהינום. לא מגיע לו. החליטו לתת לו הזדמנות אחרונה. ביקשו ממנו לרדת לאדמה לשלושה ימים נוספים ולהזדרז ולחטוא איזה חטא, כדי שיוכל להכנס לגן העדן בשובו. ירד היהודי הטוב אל האדמה, פגש באשה ו...
"אאך, רבי יהודי – נאנחה האשה – אין לך מושג איזו מצווה קיימת. כבר חמישים שנה אני אלמנה..."