19.2.68
ישנו יהודי אחד בישראל שאש עצורה בעצמותיו. לא, שאין עוד יהודים שאש בוערת בעצמותיהם אלא שזה, עליו יסופר להלן, בוער ומבעיר כל נושא שהוא עוסק בו. הבחור הזה סבור, ולא רק סבור, הוא בטוח שהעניין שהוא עוסק בו, שהמפעל שהוא רוצה להרים, הוא המפעל. הוא האירוע החשוב ביותר שעומד להתרחש בזמן קריב.
ובכן; מה המאורע הגדול ביותר שעומד להתרחש, למשל, בחגיגות שנות העשרים למדינת ישראל? לשווא. אתם לא תנחשו. אבל הוא, כלומר אריה אבישר, יודע. ולא עובר זמן רב וגם השומע אותו יודע, שלא יהיה דבר חשוב יותר בחגיגות עשרים שנות המדינה מאשר הקונגרס הגסטרונומי העולמי, שיתקיים במדינת ישראל בין השלישי לעשירי בנובמבר.
"קיימת התעניינות עולמית בנושא," מבשר אבישר ומקנח את מצחו הלוהט. "ראו," הוא אומר ושולף ערימת מכתבים, עיתונים, טלגרמות. "שבעים ארצות הודיעו כבר שהן תשתתפנה. אתם מבינים מה זה כששבעים ארצות שולחות הנה את הגסטרונומים שלהן. מה שפה יהיה. מה שפה יילך! אנשי הנהלת הקונגרס הגסטרונומי העולמי אומדים את מספר המשתתפים הזרים באלפיים. שני אלפים!"
ואז הוא מצייר לפני השומעים את "מה שפה יילך". איך יעלו אלינו לרגל כל "אבירי הגריל". אלה אנשי הטעם האנין והכרס האנינה והארנק האנין עוד יותר. צועדים האבירים הללו, שעמם נמנים שגרירים, אמנים, פקידים בכירים ושאר רוזנים בני זמננו. צועדים האבירים הללו ואחריהם רצים כל הלבבות האוהבים להתחמם לאורם של זרקורי פרסומת ואלה שמקווים לטעום משהו טוב ואחר בעולם חולף זה. מובן שיבואו גם אנשי מקצוע מן העולם הגדול ושמו של המטבח הישראלי ייצא בעולם כולו.
כאשר טועמים מאכל והוא טוב לחיך, שוב לא שוכחים את המקום בו אכלו. ככה זה בכל אהבה. אפילו באהבת אם. מה זוכרים, למה מתגעגעים, על מה מדברים ועל מה חולמים? הלשון היא מד-האהבה הכי משוכלל בעולם.
ומה עוד יהיה?
"תהיינה חמש ארוחות מרכזיות לגסטרונומים עצמם ולתיירים שיבואו להביט בהם ולאכול בשוליהם."
הארוחה הראשונה תהיה "ארוחת הנגב". האורחים יתקבלו על ידי ראש העיר, מר אליהו נאווי, ביין ובפיתות, כמו שמלכיצדק קיבל את אברהם אבינו. מלכי-צדק, ראש העיר באר שבע עסק בצדק עד שנבחר לכהונתו. הלא שופט היה. אחרי הברכה הקצרה בכניסה לעיר הנגב, יילכו הכל לשוק הבדואי בסביבות העיר. ושם, במאהל של שבט שמנהלים איתו מו"מ, יאכלו אלפיים איש ואישה כבש באורז. באמצע הארוחה ממש יעלו עשרות נושאי לפידים, מעבר לגבעה. אחר כך תיערך פנטזיה מסורתית, עם חטיפה, ריקודים, נפנוף חרבות, צלצולי לשון וכל השאר. נפלא לעיכול מהיר. הארוחה השנייה תהיה קודש ל"סנט פיטר פיש", בעברית "דג משה רבנו" ובהארחה יזכו הקיבוצים החובקים את חופה של כנרת. ובכן – קמים כל אורחינו הקולינאריים וקופצים מבאר שבע לכנרת. טוב לאוטובוסים, טוב לבתי מלון, טוב לתיירות שתחי. הארוחה השלישית תהיה קודש לחלב ודבש. הרביעית: לאורך חופי הים התיכון, בסביבות תל אביב. שם יאכלו אבוקדו ופרי הדר. מנה ראשונה, מנה שנייה, מנה עיקרית וקינוח סעודה. הארוחה החמישית. איפה תתקיים הארוחה החמישית? כמובן, בירושלים עיר הקודש. ארוחת מלכת שבא ושלמה המלך. זאת אומרת – ארוחה ששלמה המלך היה מגיש למלכת שבא לוא חי בימים ההם, אבל בזמן הזה. מצאו את תפריטה ב"מגילות הגנוזות", של מפעל מלכת המטבח. כלומר – בארוחה החמישית יאכלו את כל הפרסים, כלומר, את המאכלים שזיכו את הנשים בכתר המטבח הישראלי, במשך שנות קיומו של מצעד מטעמי ישראל.
וזה לא הכל. האירועים שילוו את כל ה"פראסקו" (זלילה בלשון ציורית) ישתלטו לא רק על כל לשון, אלא גם על כל אוזן. ללמדך שלא סתם ישנם בעולם רופאי אף-אוזן-וגרון באיש אחד. הללו קשורים בקשר בל ינתק. וזה יופגן בקונצרט סימפוני גסטרונומי. כן, תזמורת פילהרמונית, סימפונית, של קול-ישראל או של עם-ישראל, לא זכור לנו, תתן קונצרט שלם מורכב משלושה חלקים: "אהבת שלושת התפוזים", "מפצח האגוזים" ו"דון ג'ובני" – הקטע על אוכל.
יהיו ערבי פולקלור של שירה וריקוד ללהקות זמר ומחול, תתקיים הכתרה בינלאומית של "אבירי הגריל" לשנת 68' וזאת בהר-הצופים; וגולת הכותרת – בחירת מלכת המטבח היהודי העולמית, בנושא: "דג, חמין ותרגימא".