29.1.65
כשמדברים על נשי מזרחי, מיד מצטיירת לנגד העיניים דמות אישה מיושבת מאוד בדעתה ובדתה, ושזו האחרונה נותנת אותותיה בה. כלומר, תהיה זו אישה שמרנית, ארוכת שרוולים ושמלה, ממעטת בשיחת חולין ובכלל... דמות של מחותנת מן הימים הטובים ההם.
אולי, על כן, כה מפתיעה הופעתה של הגברת נטלי רזניקוב, שהיה לנו העונג לשוחח עמה בשבוע שעבר לרגל ארוחת ערב חגיגית שנערכה בבית צעירות מזרחי בת"א לבאות הקונגרס הציוני. מחכים ל – איך אמרנו? מחכים ל"מחותנת מסורתית" ומופיעה אישה אלגנטית ונאה, בשנותיה הטובות. אישה נשיית מאוד, מעודכנת מאוד בענייני דיומא, שידעה לחנך בארה"ב שלושה ילדים בעלי השכלה גבוהה אך מסורתיים כמוה וכמו בעלה השופט. חיוכה הטוב והנבון מעידים עליה שעשתה כברת דרך ארוכה וראתה רבות וכי פעילותה בארגון נשי המזרחי באמריקה, נעשית מתוך הכרה מלאה בחלקן של המסורת והדת בשמירת הגחלת. לגחלת היהדות בתפוצות הגולה, אנו מתכוונים.
אנו, החיות את הציונות יום-יום בעצם היותנו כאן, שכחנו, ואולי אף פעם לא ידענו אל נכון, מה עושות אחיותינו למען ישראל, במקומותיהן. כן, פה ושם רואים מוסד שהוקם מתרומות ארגון נשים זה או אחר; פה ושם רואים לוח על בית ציבורי, אולם הרצאות, ספריה, אמבולנס... מסתכלים ועוברים הלאה.
לוא ניתן היה לראות את העמל הרב שהושקע בכל אחד ואחד מן "המונומנטים" האלה לאהבת ישראל, את החלומות הרבים, את ההתלהבות, את הייאוש כשמפעל זה או אחר אינו מצליח; לוא ניתן היה לספור את כל מאות אלפי הקילומטרים שרגלי נשים יהודיות רצות כדי לארגן כל אירוע, כדי ליצור כל "מונומנט", היו הללו מזהירים במיליון כוכבים קדושים. והמדובר לא רק בנשי מזרחי. המדובר בנשי הדסה, בפיוניר פרויען, בכל הנשים המאורגנות והלא מאורגנות, העמלות למען ישראל.
"אה – אומרת הגברת נטלי רזניקוב ועושה תנועת ביטול בידה – "אנו לא רק משרתים את ישראל. אנו משרתים גם עצמנו. מה היינו עושים בלי ישראל. אנו העוסקות הרבה בשמירת המסורת והחברה היהודית באמריקה.
נשיאת נשי מזרחי בארה"ב זוקפת לזכותה שלושים שנות עבודה באירגון ואילו נשי המזרחי – 40 שנות עבודה בארץ ובאמריקה, עשרות מוסדות חינוך. אלפי תלמידות ותלמידים, והקניית תרבות יהודית ומסורת יהודית ומקצוע לרבבות בני נוער בארץ ובחו"ל.