20.10.76
מחכים לאושרקה ידלין

שמונה בבוקר ובית המשפט כבר הומה מאדם. הרחבה שלפני היכל הצדק וגם הרחובות הסמוכים, כבר עמוסים במכוניות וצריך לתמרן הרבה כדי למצוא חניה. 

ובתוך האולמות –חג-עם מעביר צמרמורת. פסטיוואל של שמחה לאיד וכלימה וגם קמצוץ גאווה. גם אצלנו פרשות דשנות, עסיסיות, שתי-וערב של מין וממון.

שתי הקפטריות של בית המשפט עושות כסף. הקפה נשפך כמים, כמות הסנדוויצ'ים תוגברה. השולחנות כולם מלאים, סועדים את הלב בעמידה, גם בחצר היפה. שמועה עוברת מפה אל פה שאת  אשר ידלין לא יביאו להארכת מעצרו בשעה 8:30, כפי שהובטח מעל גלי האתר בחדשות השעה שבע, אלא מאוחר יותר. אבל בינתיים אפשר להיזון מהארכת מעצרו של קמחי.

"איפה זה?" – שואלים בלי לפרש מה. האיש אשר על המודיעין יודע להשיב: "אולם 271".

כל הדלתות של אולמי משפט אחרים, פנויות ומזמינות להיכנס. רק לפני 271 התקהלות גדולה. מחכים צלמים עם מצלמות, מחכים צלמים עם מסרטות, מחכים עיתונאים, מחכים עורכי-דין, מחכים ידידים, מחכים עמך ישראל. השוטרים, הכח המתוגבר, אינו מניח להיכנס לאולם, אבל הקהל גם אינו נדחק. מבכרים לעמוד בחוץ ולחזות באח"ם בבואם. שתי צעירות מעידות על עצמן שהן סקרניות לראות איך נראה המאהב הגדול של מדינת ישראל.

אחרים, שצד המין מעניין אותם לא פחות מצד הממון – תאבים לזרוק עין ברומיאו לאחר לילה ראשון סולו במלון המשטרה. מישהי כועסת על כך שמידותינו, של כולנו, הושחתו. "כותבים-על-וחוקרים-את-הפרשיות-העסקיות. ומה ביחס לאיש ציבור כמאהב? – היא שואלת – מה ביחס לחובת המאהב כג'נטלמן? מה ביחס לעובדה שנגיד בנק ישראל המיועד – הוא גם נשוי? עושים עסקים עם מאהבת אחת, והולכים לגור עם מאהבת אחרת, וקוראים לאהובה לשעבר 'פלונית'..."

הקהל אינו מתפזר. עומדים ומחכים לידלין, לקמחי, מחכים לאליסון. מחכים לראות מי עוד ברשימת המכובדים של פרשת ידלין. והניחושים אינם יודעים גבול. שמות של מנכ"לים, של שרים, של בנקאים. ויש כבר מי שמוכן להתערב מי עוד מבין אלה שיגידו לך בראיון: "תצחק, תצחק, המוטיבציה שלי היתה ציונית חלוצית..." יזכה באירוח המשטרה.

ובפנים – מה להגיד? נעלבים לחשוב שזה שהיה מדריך שלך ב"מחנות העולים", מי שהיה ממקימי קיבוץ חמדיה, שחלש על חברת העובדים, המנכ"ל של קופת חולים המוסד הדואג לבריאות הגוף והנפש.

*

ובינתיים:

"כבוד השופט."

"מה האשמה?" – שואל השופט.

קצין המשטרה: "סחר בסמים – כבוד השופט."

החשוד: פרוע שיער ופעור עיניים, מגודל זקן ונפול לחיים, שידיו רועדות – מודה.

השני – עבריין מועד בעל עבר עשיר – מבקשים הארכת מעצר על התפרצות והחזקת רכוש גנוב. שלישי – על סרסרות לדבר עבירה והתפרנסות מרווחי זונה. סמים, גניבה, זנות, פריצה. שידול, מירמה, זיוף - - -

*

השופט שואל משהו על קמחי. מתי יובא קמחי? 

קצין באזרחית עונה מה שעונה.

"אז הפסקה לשתיית תה" – אומר השופט.

 "בית המשפט!"

קמים. יש יוצאים. יש שנשארים ויושבים. 

מחכים. 

בחוץ, לפני הדלת צלמים, עיתונאים, עמך ישראל – מחכים לאושרקה...

"שמע" אומר מאן דהו לרעהו "יש דבר מנחם בכל הפרשה הזו!... שלא מחפים עוד. שכולם שווים לפני כס המשפט." וחברו נד בראשו: "אני אומר לך שאושרקה לא כל כך שחור ואולי אפילו יצא זכאי וכל העסק יתברר כבזיון ורצח אופי – עלילה."

"ובכל זאת, זה מנחם" – אומר הראשון.

"מה מנחם כל כך?"

"שחוקרים בלי הפליה."

"מוותר על נחמה כזו."

"אז יש עוד נחמה."

"והיא?"

"שבכל זאת יש לנו אוצרות טבע, מכרות זהב."

"איפה, למשל?"

"למשל, קופת חולים..."