מלמדים "מולדת"

5.7.68
החופש הגדול כבר התחיל, והילדים כבר עושים שמות בבית, דורשים "לים" וצועקים "משעמם לי!" – ונזכרנו כי שכחנו להודות לכם, המורים, על כל מה שעשיתם למענם, למען הילדים – ולמעננו.

למעשה, רק עכשיו אנחנו, ההורים, יודעים שוב להעריך נכונה מה רב חלקכם במעט המנוחה שזכינו לה כל ימות השנה.

שנה מיוחדת במינה זו, שנה של חג בלתי פוסק ואבל בלתי פוסק. שנה של אבלות ואבלות קשה מאוד לשמירת מעט משמעת.

ובכל זאת, איך שהוא עברנו אותה. איכשהו העברתם אותם את ילדינו – תלמידיכם, דרך כל המכשולים, כולל הרפורמות המפחידות אתכם, בשביתה אחת קטנה אולי שביתותיים. המשכתם בטיולים הכיתתיים, למרות המוקשים הזרועים בדרכים, לימדתם חומר, וחומר רב, למרות כל היובלות הללו – ולמרות קדחת שנת הניצחון שלא ידעה יום בלי מסגרת שחורה. למרות הגבולות הגמישים, שכל יום מכריזים עליהם: שלא נחזירם לעולם; שנחלקם, שנפצלם, שנקים פרוזדור, פדרציה, פציפציה ושאר בלבולציה – אתם בשלכם: מלמדים "מולדת".

שעורי "ידיעת הארץ" גדלו ועמם העמקת החינוך לאהבת הארץ. בשקט ממשיך צבא המורות והמורים, בזריעת האהבה הזו, שהיא טובה וחזקה וחשובה בשעת מבחן, אולי לא פחות מהאמונים בצה"ל.