21.8.60
ושיחה בלתי-רשמית אחריה
ניקוסיה, (מיוחד ל"דבר"). – בארמון הנשיא בניקוסיה התאספו למעלה מ-60 עיתונאים, נציגי העיתונות העולמית ועיתונאים מקומיים. הארכיבישוף מקאריוס ישב ליד שולחן מול אורחיו-"חוקריו" ולאחר שקרא מן הכתב את הכרזתה הרשמית של ממשלתו לעיתונות העולם, ליטף עלה של ורד – מבין זר הורדים האדומים שעמד על השולחן והזמין את העיתונאים לשאול את שאלותיהם.
באולם החשוך-למחצה והמאדים משקיעת החמה רבץ "מתח גבוה". העיתונאים, שהכינו שאלות מראש, נערכו כמו ל"התקפה". המצלמות הבזיקו, מצלמת הקולנוע טרטרה ללא הרף, ומישהו לחש "מסיבה בבית הלבן". לידי ישב נציג העיתונות הסובייטית. בחור צעיר, בהיר-עיניים ומבט ומהיר כתיבה. מסיבת העיתונאים התנהלה ביוונית. העיתונאים שאלו באנגלית, ושני מתורגמנים תרגמו את דבריהם ליוונית ותורכית. אך לא אחת תיקן מקאריוס, הדובר אנגלית רהוטה, את מתרגמו.
"רבותי," אמר מקאריוס בלצון. "כיוון שאין כאן מאפרות, הנכם רשאים להשתמש ברצפה". המשפט תורגם בקפדנות וברצינות על ידי שני המתורגמנים להנאת הקהל שבכל זאת חס על השטיחים היקרים.
על רוב השאלות שנשאלו ענה מקאריוס תשובות של ממש, ולמחרתו יצאו עיתוני קפריסין בכותרות ראשיות מרעישות. כאשר שאל עיתונאי ישראלי מה היא עמדת ממשלת קפריסין נוכח איומי ארצות ערב להפסיק קשרים מסחריים וקשרים אחרים במקרה וקפריסין תקיים קשרים כאלה עם ישראל, ענה מקאריוס, שאליו לא פנו באיומים כאלה ואין לו מה להשיב.
הקשרים עם ישראל היו לאחר הנושאים ה"פופולריים". בזה אחר זה קמו עיתונאים לא-יהודיים – אנגלים ואמריקאים – וניסחו את השאלה בצורות שונות. מקאריוס ניסה להתחמק ואף אמר, בטון מורם במקצת, ששאלה זו כבר נשאלה וכי אין לחזור עליה בלי סוף.
בתום המסיבה, לאחר שהוזמנו כולם לטיול ברחבי קפריסין, יצא מקאריוס לגן וכאן שוחחו עמו שעה לא-רשמית. עיתונאית תורכית שאלה את מקאריוס, אם ייענה להזמנה לבוא לביקור בתורכיה. "ברצון," השיב הנשיא. ושוב נתגלגלה השיחה לכיוון ישראל. ואז אמרתי למקאריוס, כי הוא מאוד פופולרי בישראל וכי אפילו ילד יודע את שמו וכי ישראל תראה זאת לכבוד רב, אם יבוא אלינו לביקור-שכנים.
"כמה אתם הישראלים להוטים לידידות," התערב עיתונאי אמריקאי. "כל אדם וכל מדינה, אם גדולה ואם קטנה, זקוקים לידידות. ורצון לידידות אינו דבר פסול" אמרתי ל"אוהב-ישראל" האמריקאי.
"את צודקת מאוד," חייך מקאריוס. "אבל בזמן האחרון הפעילה עלינו ישראל 'התקפה' כזו של ידידות."
"איך מרגיש עצמו הוד מעלתו אחרי 'מסיבת הבית הלבן' הראשונה שלו?" רצה האמריקאי לדעת. בלי להמתין לתשובה אמר למקאריוס, שנכח במסיבות רבות של אייזנהאואר והוא חייב לומר לו, שידו שלו (של מקאריוס) היתה על העליונה.
"ומה דעתך, גברתי?," שאל מקאריוס, כשחיוך שליו מאוד נסוך על פניו.
אף על פי שלא הייתי נוכחת אף פעם בבית הלבן – אמרתי לו, כי אני יכולה להצטרף בפה מלא לדעת עמיתי האמריקאי: ניתנו תשובות על שאלות עדינות, בלי שהנשיא יתחייב באמת לשום דבר.
"ובכן, אם תשאלי – אשיב עכשיו." אך לא בענייני ישראל – אמרו עיניו.
"כמה נשים תהיינה בפרלמנט הקפריסאי?"
"לא תהיינה. תהיה אשה אחת בבית הנציגים," ענה מקאריוס.
"איך יסביר הוד מעלתו את העובדה שמתוך 50% מכלל המצביעים (שהם נשים) לא זכתה אף אשה למעמד של נבחרת לפרלמנט?"
"זאת עשינו כדי שהנשים לא תריבנה ביניהם."
"מוזר, שוחחתי עם נשים רבות בארצו ונוכחתי לדעת, שכבודו מקובל מאוד על הנשים ורובן הצביעו בעדו. פגשתי נשים שהצביעו בניגוד לרצון בעליהן. הנשים מחשיבות ומעריצות את הוד מעלתו, ומדבריו אני למדה שאינו מחשיב אותן כל כך."
צחק ועבר לנושא אחר: "כמה זמן את שוהה בקפריסין ואיך היא מוצאת חן בעיניך?"
"כששואלים כך, צריך לומר שקפריסין נפלאה, שאקלימה נהדר, אנשיה לבביים מאוד. וזה באמת נכון."
"ומה לא מצא חן?"
"לא מצא חן בעיני מראה הנשים הקשישות המסתתות אבנים לצדי הדרכים, החופרות תעלות במורדות – מראה מקובל בארצות מפגרות אך לא בארץ מתקדמת, שיש בה תרבות אירופית, טלוויזיה, רדיו, תאטרון, לא בארץ דמוקרטית."
חשבתי, שמקאריוס יאמר, כי כל אלה ישתנו במדינה העצמאית. אך לא. הוא חזר והבטיח שעבודה היא דבר בריא ומועיל.
כאן הצליחו סוף-סוף שאר העיתונאים שהקיפונו מכל עבר להפריד ביני לבין הנשיא. אך בשעת היציאה נעצר עוד פעם מקאריוס על ידי ושאל בבת-צחוק אם קיבלתי תשובות מספקות על שאלותי.