15.7.77
סיפור הזקנה שלא רצתה לעבור את הכביש
שעת האפס מתקרבת – ואין לי על מה לכתוב. דף אחרי דף יוצא מן המכונה, חלק ונקי כפי שנכנס. אין לי מה לכתוב.
אם אין מה לכתוב, לא כותבים – אומרת בתי. היא כותבת שירים. כשבא לה...
חסר מה לכתוב בישראל, בייחוד עכשיו?! כתבי על הווייטנאמים. איך מתגלגלת בים הפתוח ספינה רעועה עם פליטים – והעולם אדיש, עד שבאים הישראלים...
מביאים את המסכנים לחוף מבטחים אצלנו, ונרגשים מן המעשה עד דמעות – אנחנו. היה צריך לראות איך דיבר ראש העיר אופקים, שיש לה כבר שני ילדים וייטנאמים, צברים לכל דבר, איך התרגש עד דמעות ... סיפור הווייטנאמים מזכיר לי קצת את סיפור הצופה הטוב, שהעביר על ידיו אישה זקנה, לצדו השני של הרחוב. "איזה מעשה יפה, מוישלה... אבל למה העברת אותה על ידיך? היתה חולה, עיוורת, חלשה?..."
"היא לא רצתה לעבור..."
צחוק בצד. זה היה מעשה יפה, מעשה טוב, מעשה הומני. אולי קצת הגזמנו בהתנפלות עליהם. אולי ישראל איבדה אחת מתכונות האופי והיופי של היהדות: מצוות מתן בסתר...
אבל הוויינטאמים – נושא משומש. ובכלל, לכתוב בעד קשה כקריעת ים-סוף. אולי יש איזו הצעה נגד?
אסיר נמלט מבית המשפט
יש לי! – רוגשת חברה. כתבי נגד המשטרה. זה טוב תמיד. ובייחוד עכשיו. שומו שמיים והאזיני ארץ, מעבירים עבריין מבית סוהר לבית המשפט והוא נמלט, חמוש מכף רגל ועד ראש, רובים, אקדחים, רימונים. מניין לקח אסיר מחסן-תחמושת שלם? הביא אותו מבית הסוהר, מתא המעצר. ככה משגיחים על עבריין שידוע שהוא מסוכן? זה אלף. ובית – עורכים מצוד על פושע כזה ולא מזהירים את הנוהגים בכבישים שלא יעלו טרמפיסטים. הרי כל אחד עם רובה – יכול להיות הוא. ומי אינו מחזיק רובה ביד וביד השנייה מנופף לטרמפ בארצנו? ולמי מיועדים הטרמפים אם לא לאלה שמחזיקים רובים בידיים? מעלים בחור, אחר כך הוא מצמיד אקדח לעורפך ואומר: "את המפתחות בפנים" – הוא אומר, אם הוא עדין. אם הוא לא עדין, ואין סיבה שיהיה, אחרי כל שיעורי העבריינות והרצח שאנחנו מקבלים לילה לילה בטלוויזיה, אז הוא מחסל אותך וזורק אותך לצדי הדרך בצמחיה הסבוכה...
טוב, לא צריך להגזים.
לא צריך להגזים?! ומה תגידי אם אגלה לך, שבאותו יום גורלי של המרדף נסעתי צפונה לצפת? ליד מגדל אספתי בחור נחמד, עם נשק כמובן, ועוד בחור צעיר. ליד ורד הגליל עצרתי ואמרתי להם, שכאן אני שותה קפה, והם מוזמנים להיות אורחי. עד שהסתובבתי וסגרתי את החלונות, הם נעלמו. למחרת היום קראתי, שבן-ישי וקוז'אק נעלמו בכיוון אלמגור. מאז אני מרגיש חולשת לב...
איך הוא נראה? כמו כולם, מיוזע. נראה רדוף. כמו כולנו בימים טרופים אלה...
אומרים, שהמשטרה אשמה בכל. אומרים, שהמשטרה ירדה לחייו.
נהיינו כבר כמו האמריקאים. פסיכולוגים; מאשימים את עצמנו. אבל אין ספק שהמשטרה אשמה. תמיד. אסירים רוצחים בתוך כותלי בית סוהר...
זה לא המשטרה. זה שרות בתי הסוהר.
זה אותו הדבר. אותו השר.
חצי שר. ראיתם אתמול איך קיבלו את החצי-שר-המשטרה במשטרה? איזה ליווי משטרתי נתנו לו, איך נסעו לפניו, אחריו, אופנועים מבהילים, איזו צרמוניה מעבירה צמרמורת.
אמת. היה לא נעים לראות. כמו במשטר טוטאליטרי. אבל השר בורג הוא איש צנוע. זה לא יעביר אותו על דעתו. והוא שר לא מהיום. נדמה לי שמאז קום המדינה הוא שר הפנים, לא?
בורג שר הפנים לעולם
באמת חבל, כל הממשלה התחלפה ורק משרד הפנים אינו מחדש ימיו. אוה – כתבי על משרד הפנים! נושא נהדר בתקופה של נסיעות לחו"ל. למה פושטים כה את העור? את יודעת, שהארכת דרכון לשנה אחת עולה מאה לירות, דרכון חדש לחמש שנים – מציאה! 300 לירות. אבל אם חלילה אבד לך דרכונך בערימת הניירת שמדינתנו מטביעה בה את אזרחיה, משלמים בעד דרכון חדש כזה, לשנה אחת קטנה בלבד – 604 לירות.
זה בשביל ללמד את האזרחים שלא יאבדו פאספורטים. ללמד אותם דרך ארץ. לכן באמת מתאים משרד הפנים ביחד עם המשטרה. הולך יחד. משטר ומשטרה...
אלה שטויות! תכתבי משהו פוליטי. למשל, שביום השני הודיע ראש הממשלה, שכל שר ידבר בענייני משרדו, ותו לא. ובאותו יום ממש התפרסמה ידיעה, ששר החקלאות החדש הצהיר, כי "לא נפעיל ראשונים נשק אטומי."
נו, טוב. אדם אינו מסוגל למחוק את עברו הביטחוני במחי יד אחת. ובכלל, היה מיועד לתיק שעוסק בביטחון. ובכלל, תן לו צ'אנס, וכתתו חרבותם לאתים... עוד תראה. מר בגין הוא מחנך גדול...
*
לבסוף הוחלט שהעולם לא יתמוטט והעיתונות תתקיים גם בלי כתבה שלי. ואז דיברו על הבורסה, וששוב לא כדאי להשקיע בצמודים, ומכאן שאולי תהיה התאוששות כלכלית גם בלי עזרתו של מילטון ידידנו. הכסף שלנו יעבוד בחברות. צריך לשוב אל הימים הטובים ההם, בטרם עסק כל עם ישראל בהלוואות לממשלת ישראל בריבית קצוצה, והיה משתמש בכסף כדי להשקיע. היה מסכן גם את כספו-הוא, ולא רק את הסובסידיות, ועוד דיברו דברים חכמים כאלה, שאין להם מקום לנשים. כמו, למשל, שיוקר המחיר עולה ועולה, אבל האינדקס עומד במקום...
אמרו גם, כל הכבוד לעזר. אולי חבל שלא מינו אותו לתפקיד כלכלי בכיר. הנה כל ימיו היה משרת ציבור, תחילה בצבא קבע, אחרי כן בממשלה, ומאז הוא ב"עולם החופשי", רק איזה שבע-שמונה שנים, ותראו בכמה חברות מסחריות הוא מעורב, ואיזה עסקים הוא צריך לחסל ולמכור... כישרון פיננסי לא-רגיל...
אבל כל הכבוד שהוא מחסל את כל עסקיו, מוכר ודי. גם יגאל הורביץ עושה כמותו. בעקבותיהם חייבים ללכת כל השרים.
השתגעתם?! זאת אומרת שאריק חייב למכור את חוותו, ומשה דיין את העתיקות שלו?
למה לא?
ייהרג ולא יעבור.
ואם הממשלה לא תחזיק מעמד, ואם יצטרכו איזה תיק לאיזה קואליציונר חדש מד"ש ויעשו ממישהו אויס-שר, מה אז? איך יחזירו לו את עסקיו? יישאר קרח מכאן ומכאן. צריך לחכות עם המכירות.