22.7.73
ועוד מיני נזילות שסתם אדם מן הישוב אינו יודע איך בולעים את זה. מין סלנג שרק אנשי עסקים מבינים אותו ומדברים בו בינם לבינם כמו בשפת סתר.
אבל לא עוד. ישנה הרגשה שעוד מעט קט כולנו ניהפך למבינים גדולים בלשון הפיננסים, ההולכים ונעלמים מן השוק.
הנה ידיד אחד משלנו, בחור חמד ממולח ועליז – פניו לא כתמול שלשום. כמו כל ישראל, השקיע בעסק הלוואה שניתנה בקלות לכל דורש, התחייב בתשלומים מתשלומים שונים, מועד הפירעון הגיע, לא נתבהל – הרים שפופרת, אמר "אהלאן שרוליק, מה שלומך ואיך הילדים?" ועד ש"ההוא" מעבר לקו עונה, המשיך מיודענו לבקש שיעביר לחשבונו עוד סכום כזה וכזה בערך – ושרוליק אמר:
"סטופ. סגרו את הנזילות," או משהו כזה.
מיודענו חשב ששרוליק אינו אלא מתלוצץ.
אבל כשצלצל ליוניק, ויוניק שאל אותו "דוגרי":
"שמע, לא קראת בעיתונים על צמצום האשראי, ליתר דיוק, על הפסקת אשראי," נהיה למיודענו קצת קר.
אחר כך אפילו קר מאוד. איכשהו הוא לא תפש שדברים כלליים, המתפרסמים בעיתונים באותה לשון סתרים, יש להם קשר כל שהוא למציאות.
בקיצור, אותו ידיד שלנו אינו בן יחיד. בעיר מתרוצצים רבים כמותו, הסנוניות ועופות קצוצי כנפיים. על פי הרוב אנשי עסקים קטנים ובינונים שניסו לטפס יותר גבוה מאשר סולם הכספים שלהם הגיע אליו – והם מוצאים את עצמם סגורים. הלירה שלנו, שכולם דיברו על ירידת ערכה, הנה נהיית מטבע קשה מאוד, ומחוץ להישג ידו של איש העסקים הקטן והבינוני. וזו הזדמנות נדירה לכל מיני נושכי נשך (30-32 אחוזים ריבית) לכל מיני "מקבלי נכסים", לכל מיני בעלי רזרוות כספיות המוכנים תמיד לקנות מציאות.
אולי נדמה לי – אבל מזג האוויר נהיה אביך, והנזילות הנ"ל מנבאות מבול. והאדם הקטן אינו יודע מה יעשה בלירה שלו שלאחר המס. אם כל כך יקרה הלירה שלו, אז אולי לא כדאי לקנות מכונית, או מכונת כביסה, או כל דבר אחר, העיקר להשקיע... אולי כדאי לשמור עליה, על הלירה.
"תחזיק, תחזיק..." לועגים לו. "אחרי הבחירות יהיה פיחות. כמו שאני בן אדם."
"שטויות. ספיר אמר שלא יהיה פיחות."
"אז לעוד איזה אישור אתה מחכה...?"