22.1.60
| "גברת, איפה השעון שלך?..." מתפרץ האדם הזר. "השעה היא 7:30 בבוקר, אדוני," אני משיבה בכעס לאדם הניצב בדלת לאחר שצלצל בה בתוקפנות של מכבי-האש המתנדבים בטרם תקופת הסירנות. "שלום!" "רגע," אומר הוא בנחת ותוקע רגלו בין הדלת למפתן. "אם לא תראי לי את השעון, זאת אומרת – המונה, אז אני אפסיק לך את החשמל בעמוד וזה יעלה לך 25 ל"י לחבר מחדש." "למה?" "ככה, קיבלתי פקודה. את לא שילמת חשמל, אז אני מפסיק את הזרם." אני טוענת ששכחתי, שלא קיבלתי התראה, שבכלל לא קיבלתי חשבון, וכשאני רואה שרע – אני מציעה לשלם במקום. "זה קצת מאוחר. אני, אסור לי לקבל כסף. אני לא יודע קונצים, כמו רובוט. אני יודע רק להפסיק זרם. זהו." "ואיפה מידת הרחמים, איפה מעט שכל, מה אכפת היה לו שיהיה לו פנקס קבלות ושאפשר יהיה לשלם לו כמו בימים עברו?..." לכי ודברי אל רובוט. יש לי כלב גדול שאינו אוהב זרים ואינו סובל אנשים המדברים בקול רם, הוא נעמד ביני לבין "מפסיק הזרם" ופותח בנביחה השמורה עמו לטיפוסים אנטיפאטיים. "מפסיק הזרם" שלנו הוא עולה חדש הפוחד מכלבים, וכשהוא מגלה שאני עתונאית, הוא מודה ומתוודה שהוא פוחד גם מעתונאים, - ומתרכך מאוד. הוא מייעץ לי (בתנאי שאני לא אסגיר אותו) לצלצל מיד למנהל שלו ולומר לו מי אני, ושאני הולכת מיד לשלם, - ואז הוא בכל זאת יפסיק לי את הזרם, אך יזדרז לשוב ולחברו מחדש עוד היום. חבל לו נורא על מלאי-המזון הטוב שיש לאנשים כמוני במקרר, ושבוודאי יתקלקל. וכך באמת היה, גם המנהל שלו "אוהב" עתונאים, החשמל בסופו של דבר חובר מיד בחזרה, ואני חשבתי לי בלבי: ומה על אחינו, בני ישראל, שאין להם כלבים והם אינם עתונאים, - האוכל בפריז'ידר שלהם לא יתקלקל? וביחס להתראה ול"מפסיק זרם" שמותר לו להיות גם גובה וגם קצת בן-אדם? הוא הדין לגבי שרות הטלפון הנוהג לשלוח למנוייו "פסקי-דין" בצורת חשבונות אסטרונומים. אין לך אפשרות לבקר את החשבון ואין אתה יכול להאמין בו אם גם תרצה בכך בכל לבך. אם לא שילמת את חשבונך במועד – מפסיקים לך את הטלפון באמצע השיחה, ומודיעים לכל דורש, שהטלפון שלך אינו פועל משום שלא סילקת את חשבונך. כשאתה שואל מפני מה לא טילפנו להזהירך על הפסקת טלפון, עונים לך בקרשצ'נדו שאין להם פקידים מיותרים, שאין זה מתפקידם, ושבפעם הבאה כבר "תזכור" – יהיה לך הדבר לשעור. כשאתה טוען שהם אינם משרד החינוך – הם אומרים לך שאתה חצוף. אחרי ויכוח אידיאולוגי קצר כזה תמתין כמו ילד טוב, יום תמים, לחידוש הקשר. כן, גם הם טוענים שצלצול האזהרה בטרם הפסיקו את הטלפון היה מתאים יותר למשטר הבזבזני המנדטורי... לא מן האנגלים נלמד נימוסים!... כשאני חושבת על "הצמד-חמד" הזה חשמל-טלפון, איני מאושרת מהלאמת שרותי הציבור, ואני משתוקקת כה לשיטה הנפסדת והקפיטליסטית – שישאר בינינו – הנהוגה בארצות הברית, שם יש חברות טלפונים אחדות, המתחרות זו בזו בשרותים, באדיבות, במחירים. את המונופוליסם הבלעדי שלנו הייתי מורישה בעונג לפקידי חברת החשמל ולשרות הטלפונים, ובייחוד לאלה העומדים בראשם. |